כניסה לבית הכסא עם תפילין / הרב הלל בן שלמה
ברכות כג ע"א - ע"ב
בגמרתנו מבואר, כי אדם הנכנס לבית הכסא קבוע צריך לחלוץ את תפיליו במרחק ארבע אמות מבית הכסא, ולאחר מכן הוא יכול להיכנס. לעומת זאת בבית הכסא עראי, הוא אינו צריך להרחיק ארבע אמות, אלא יכול לחלוץ את תפיליו ולהיפנות מיד. בגמרא מובאת מחלוקת לגבי כניסה לבית הכסא קבוע בשביל להשתין: רבינא מתיר, ואילו רב אדא בר מתנה אוסר, וכך היא הכרעתו של רבא, המבאר שיש חשש שמא יבוא להיפנות בהם. מדברים אלו משתמע, כי בבית כסא עראי אין כל מחלוקת, שלהשתין מים מותר; וכן מבארים התוספות (ד"ה חיישינן), שמאחר שאין רגילים להיפנות בהם, אין לגזור על כך.
בברייתא נוספת מובאת מחלוקת בית שמאי ובית הלל, אם הנכנס לבית הכסא קבוע וחולץ את תפיליו, רשאי להכניסם עמו פנימה, כפי שסוברים בית הלל וכך מכריעים האמוראים, או שמא עליו להניחם בסמוך לרשות הרבים, כפי שסוברים בית שמאי. בהמשך הגמרא מובא, כי בית הלל מחמירים ואוסרים להיכנס עם תפילין לבית כסא עראי, בגלל הניצוצות שבמקום.
כיום, הדבר נראה לא מקובל שאדם ייכנס עם תפילין לשירותים, אף אם הוא מקפל אותם ומחזיק אותם בתוך תיקם. כמו כן, הדבר אינו מקובל להשתין עם התפילין באופן עראי, אבל בדרך כלל מציאות של אדם הנזקק לנקביו ואין לו שירותים לפניו, מצויה דווקא בהולכי דרכים וכדומה, וכיום שלא מקובל כל כך ללכת עם תפילין מחוץ לשעות התפילה, מסתבר שיש בכך פגיעה בכבוד התפילין, אם האדם ישתין כשהתפילין בראשו. השו"ע (או"ח מג,א) כותב שמותר להשתין בבית כסא עראי כשהתפילין בראשו, אלא שמדברי הרמב"ם מנראה שאסור, וראוי לחוש לדבריו. הרמב"ם (תפילין ד,יז) מתיר להיכנס לבית הכסא קבוע עם תפילין בידו, וכך הם גם פשטות דברי השו"ע (או"ח מג,ה).
האם התפילין שומרים עלינו?
רבי יוחנן ורב נחמן לא היו מוסרים את תפיליהם לתלמידיהם על מנת שישמרו עליהם בכניסתם, למרות שספרא דאגדתא הם היו מוסרים עליהם, משום שהואיל והחכמים התירו זאת, "ננטרן". רש"י מפרש, שהם הכניסו את התפילין על מנת שהתפילין ישמרו עליהם מהמזיקים. הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה (ה,ד) כותב בחריפות נגד המשתמשים במצוות בתור קמיעות להנאת עצמם, ונראה פשוט שהוא אינו מבאר את הגמרא כפי שרש"י מבאר. בשיטה מקובצת מביא גרסה אחרת "לא ניטרח", שהאמוראים אמרו לתלמידיהם, שמאחר שהחכמים התירו להם להכניס זאת, הם לא רוצים להטריחם. פירוש אחר המובא בשיטה מקובצת, לפי הגרסה "ננטרן", שאנו נשמור עליהם.
