הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "קשיא"

ברכות כו ע"ב

תנו רבנן: טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת - מתפלל בליל שבת שתים, טעה ולא התפלל מנחה בשבת - מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה - שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו. למימרא, דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה?
ורמינהו: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים - מחזירין אותו, הבדלה בחונן הדעת - אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס! - קשיא
 
1.
הגמרא נשארה בסתירה בין שתי ברייתות לגבי דין הזכרת הבדלה בתפילת ערבית של מוצאי שבת.

2.
רא"ש מסכת ברכות פרק ד:

כתב רב האי גאון אף על פי שנשאר בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לאו משבשתא היא דטעמא דמסתבר הוא דכיון דאבדיל בשניה גליא דעתיה דכיון בראשונה לשם תשלומין ושניה משום חובה ואין להקדים של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שנית
מיהו אם לא הבדיל באחת מהם או שהבדיל בשניהן אין מחזירין אותו דאין כאן גלוי דעת דראשונה לתשלומין
וכן משמע מדפריך למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי משמע הא אי כמאן דצלי דמי יצא ידי שתים אף על פי שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה ראשונה עלתה לו לשם חובה ושניה לשם תשלומין:

3.
לחם משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה טו

[טו] שכח ולא התפלל מנחה וכו'. בפ' תפלת השחר (דף כ"ו ב) ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים וכו' ורמינהו טעה ולא הזכיר גבורות כו' הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס ואף על גב דאסיקנא בקשיא פסק רבינו ז"ל כן מפני דלא אסיקנא בתיובתא וכן פסקו הפוסקים ז"ל:

כדברי הרא"ש בסעיף 2

4.
הרמב"ם פסק כברייתא הראשונה, שראשונה לא עלתה לו ושניה עלתה לו. ואומרים כל הפרשנים ש"קשיא" איננה מבטלת את הברייתא כי לא נאמר עליה "תיובתא".

4.1
וקשה מאד: הרי כאן לא מדובר שמקשים מתנא על אמורא, אלא יש כאן סתירה בין שתי ברייתות בעלות אותה סמכות, ולא שייך לדחות על ידי "תיובתא", וכיצד נדע איזו ברייתא נדחית מפני חברתה.

4.2
ולכן נראה שהביטוי "קשיא" בסוגייתנו הוא חריג למשמעות הרגילה – משמעו כאן הוא "סתירה" בין שתי ברייתות, ולא "קושיה" על צד אחד.