דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ברכות דף כה

עמוד א

רש"י ד"ה אבל לתפלה - צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה, אבל קריאת שמע אינו מדבר לפני המלך:
בתחילת רש"י ההגדרה של רש"י לתפילה "להראות את עצמו עומד לפני המלך" ובסוף הרש"י שבקר"ש "אינו מדבר לפני המלך", ואכן רש"י מדויק מאוד כי הרי גם העת אמירת קר"ש עומדים אנו לפני המלך אבל זה לא בבחינת של דיבור לפניו וזה החלק שלנו האיתערותא דלתתא שאנו ממליכים את הקב"ה עלינו ולאחר מכן שהמלכנו אותו אנו מתקרבים לפניו ממש ומדברים אליו כמו שהברכה היא בלשון נוכח ברוך אתה ה' משא"כ בקר"ש.
 

עמוד ב

רש"י  ד"ה והרי לבו רואה את הערוה - קא סלקא דעתך כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה, [ורואה] אותו בשעה שקורא בתורה, קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר:
עיין בתוס' ד"ה והרי ליבו רואה וכו' תוס' מביא שיטת ר"י דמפירכת הגמרא בפשיטות משמע שליבו רואה אסור ומביא שרבינו שמעיה תלמידו של רש"י פסק כת"ק דליבו רואה מותר, אבל תוס' מוסיף שממסקנת הגמקרא נראה שחולקים רק בעקבו אבל בליבו לכו"ע אסור, ונראה לדייק מלשונו של רש"י קא סלקא דעתך כל אבר אף שהגמרא נקטה לבו רואה הרי שלשיטת רש"י ג"כ יש מקום לחלק למסקנת הגמרא בין "כל אבר" כולל עקבו לבין הלב, כי בשביל להפריד את הלב שלא יראה לא צריך להיות מלאכי השרת כי כשמקיים את היכון לקראת אלוקיך ישראל בלבישת חגורה זה מבדיל מאליו.

רש"י ד"ה לא נתנה תורה למלאכי השרת - שאין להם ערוה, על כרחנו יש לנו ערוה, ואין אנו יכולים להשמר מכל זה:
ראוי להתבונן בהגדרה של רש"י שהיוצא מדבריו שאם למלאכי השרת היה ערוה גם הם לא יכלו להקפיד על כך, ולא כמו שמקובל לחשוב כעין זה גם על הביטוי המקביל תורה לא בשמים היא - שאנו לא מלאכים ולכן אנו לא יכולים, אבל מלאכים יכולים הכל, ומרש”י נראה שיש דברים שגם מלאך לא יכול.

רש”י ד”ה עשרה ודאי - לא שאלתי ממנו - דנראה כאילו אינה תחתיה, מאחר שיש הפסק כל כך אין זה כסוי:
יש לעיין דלכאורה בעשרה טפחים לא איבעיה ליה ומתיר, כי זה רשות בפני עצמה, ואינו מענין כיסוי , ואולי כשהוא על המיטה זה בוודאי מפריד וכשהוא בצד המיטה הרי שבאופן זה יהיה אסור כי אין זה כיסוי כמו שרש"י מסביר ודו"ק.