סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 792
"פסיעה גסה נוטל אחד מחמש מאות ממאור עיניו... להדריה בקדושא דבי שמשי"
ברכות מג ע"ב
לדעת רש"י הסגולה לשיפור הראיה היא ע"י שתיה מכוס של קדוש. תר"י הסבירו שבזכות שיהיה רגיל בקדוש של שבת יזכה שתחזור לו מאור העיניים, אבל אין לתת את היין בתוך העיניים שהגמ' אומרת בשבת קח: שאפ' ע"ג העין אסור לשים יין משום שהוא דרך רפואה, אז לא ראוי לשים יין בתוך העיניים כסגולה לרפואה, אלא עצם הזהירות בקדוש של שבת היא זו שתחזיר לו את מאור עיניו. והתוס' במס' פסחים ק': מביאים את דבריו של רב נתרנאי גאון שהקידוש שהיו נוהגים בזמן הגמ' לקדש בליל שבת בביהכ"נ אחר בהתפילה ונותנים לתוך העיניים מהיין של הקדוש לרפואה. וכך גם הביא הטור באור"ח סמ' קס"ט את דעת נתרנאי גאון, והטור אומר שהטעמת היין בעין רפואה היא, ואח"כ אמר שאם הוא נותן לצבור משום רפואה שיתן על עיניו, הרי שכך היו נוהגים כסגולה לתת את היין על העיניים.
להלכה נפסק בהל' שבת רע"א ס' י' בדברי הרמ"א הביא מהמהרי"ל כשאדם מתחיל לקדש את הקדוש של שבת יתן עיניו בנרות ויש בזה סגולת רפואה לעיניים שנחלשה הראיה מפני פסיעה גסה, והטעם מבואר במ"א במהרי"ל כי המלה "נר" היא בגימ' 250, ו-2 נרות הוא 500 ע"כ יש בזה סגולה להחזיר לו את מאור העיניים שזה אחד חלקי 500 שניטל ע"י פסיעה גסה.
