הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "אף אנן נמי תנינא"; "בחירתא"

ברכות כז ע"א

אמר רב נחמן: אף אנן נמי תנינא, רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים: שממאנין את הקטנה, ושמשיאין את האשה על פי עד אחד, ועל תרנגול שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש, ועל יין בן ארבעים יום שנתנסך על גבי המזבח, ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות; שמע מינה: עד ועד בכלל, שמע מינה.
אמר רב כהנא: הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה.

1.
רב נחמן מוכיח ממשנה במסכת עדיות, שדעת רבי יהודה היא שעד ועד בכלל. ההוכחה של רב נחמן היא כסיוע לגמרא שכך הסבירה את שיטת רבי יהודה במשנתנו.

2.
של"ה - כללי התלמוד (יט) כלל עיון:

תלה. [הדרך] השביעית, בכל דבר הוי מסתכל לדעת מהו כוונת המאמר [ההוא] ומהו תכליתו וכוונת המביא אותו [המאמר] ולאיזה תכלית מביאו, אם לסיוע לחבירו או להקשות ממנו. כי כשהוא לסיוע אמר 'תניא נמי הכי', או 'תניא דמסייע לך', או 'אף אנן נמי תנינא', וכשהוא להקשות יאמר 'מיתיבי' או 'ורמינהו'...

הוא מונה את הביטוי "אף אנן נמי תנינא" ברשימת הביטויים שמשמעותם שבאות לסייע לאמורא – "תנא דמסייע...".

3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל ס:

אף אנן נמי תנינא, שבכל הש"ס הוא שמביא סייעתא לדברי האמורא ומצאתי מחודש בחולין דף כ' ב' שהוא כמו מאי קמ"ל תנינא דהכי איתא התם אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה אמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין וכו' וכתב שם רש"י בד"ה תהני לה סכין לה ואי קשיא לותבי ממתניתין וכו' משמע שפיר מתוך דבריו דאף אנן נמי תנינא לשון קושיא הוא וכמו שהכריח להדיא הרב מוהרש"א שם מדברי רש"י אלו וממאי דקאמר בתר הכי שם בגמ' אמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי דלשון זה מורה דקדמה לו קושיא אחרת כידוע ועיין לקמן:

כעיקרון, גם הוא מסכים שמשמעות הביטוי היא פתיחה לסיוע לאמורא ממקור תנאי.

4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל סא:

אף אנן נמי תנינא, קאמר כשאמורא חד מייתי סיעתא לדברי אמורא אחרינא וכאן הבן שואל למה זה לפעמים פריך מאי קמ"ל תנינא ופעמים מייתי סיעתא למלתיה וקאמר אף אנן נמי תנינא דכיון דאין דרך האמורא להשמיענו דין שכבר נשנה במתני' מן הראוי היה דלעולם לא לימא אף אנן נמי תנינא רק בכל המקומות הוה לן לאקשויי מאי קמ"ל תנינא
והתשובה לזה הוא שכשבמשנה נשנה בפירוש אותו הדין שהשמיענו האמורא אז רגיל הש"ס לאקשויי מאי קמ"ל וכו' דכיון שהאמורא צריך שיהיה בקי בכל המשניות אין לו להשמיענו דין שבא בפירוש במשנה
אבל כשהדין יוצא מתוך דקדוק דברי המשנה ולא בא הדבר מפורש לגמרי רק שהמסייע הכריח כן מכח איזה קושיא או דיוק אז לא יצדק כלל להקשות עליו מאי קמ"ל תנינא שאין האמורא מחוייב להעלות על דעתו כל דקדוקי ופרטי הדינים היוצאים מן המשנה אבל יתכן שפיר אז למימר אף אנן נמי תנינא וכלומר יש לי להביא סיוע לדבריך מדקדוקי דברי המשנה כן נלע"ד אחרי שדקדקתי בכמה מקומות בגמרא בשתי לשונות אלו וכגון זה כתבו רש"י והתוס' בפ"ב דחולין דף ל"א א' דלא פרכינן הא תנינא חדא זימנא במילתא דאתיא מדיוקי והיינו טעמא כדכתיבנא דכיון שלא בא מפורש במתניתין אין זה כפל ועל כגון דא רגיל תלמודא לתרוצי ולמימר פלוני דיוקא דמתני' אתאי לאשמועינן עיין שבת דף ל"ז ב' ושבועות דף כ"ט ב' ומצאתי מחודש בעירובין דף פ"ה ב' דמקשה מאי קמ"ל תנינא ומדיוקא מייתי לה ועיין הליכות אלי כלל תקי"ג:

משמע מדבריו, ש"אף אנן נמי תנינא" נועד להביא הוכחה ממקור שהדין נלמד ממנו מתוך דיוק ולא באופן ישיר וברור. גם בסוגייתנו כך. הדין של עד ועד בכלל נלמד מדיוק מהמשנה במסכת עדיות [כי עיקר חסר שם מהספר]. וחשוב לומר, שבסוגייתנו לא שייך היה להקשות "תנינא חדא זימנא", כי במשנתנו מדובר ברבי יהודה [בר אילעי] ובמשנה בעדיות מדובר ברבי יהודה בן בבא.

5.
ונעיר: בסוגייתנו לא מדובר שהמשנה במסכת עדיות מסייעת לאמורא מסויים אלא ל"סתמא דגמרא", שיישבה את משנתנו עם הברייתא לפי ההסבר של "עד ועד בכלל" בשיטת רבי יהודה.

6.
כמו כן יש אומרים, כאשר הביטוי מוזכר אחרי דיון בדברי האמורא שהוזכר קודם - משמע מכך שזוהי ההלכה [בית אהרן, כרך י, עמוד קתנו, ושם, ערך שלם על הביטוי]. בסוגייתנו כך הדבר, שהרי הגמרא מייד קובעת שהלכה כרבי יהודה.

7.
בהמשך הסוגיה:

תפלת המנחה עד הערב וכו'. אמר ליה רב חסדא לרב יצחק: התם אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, הכא מאי? אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי.
אמר רב חסדא: נחזי אנן, מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום - שמע מינה הלכה כרבי יהודה. אדרבה, מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה! השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר - עבד, ודעבד כמר - עבד.

הגמרא דנה לגבי הסיפא במשנתנו. והגמרא שואלת האם גם כאן תהיה הלכה כרבי יהודה.

7.1
וקשה: מה הקשר, הרי מצינו פעמים רבות שהלכה כחכם מסויים ברישא והלכה כחכם אחר בסיפא.

7.2
ואולי ניתן להסביר זאת כפי הסברנו לעיל: הספק של רב חסדא הוא בדיוק שני הצדדים שהעלינו: האם ההכרעה כרבי יהודה היא של "רבי יהודה הנשיא" ואז הגיוני שגם כאן תהיה הלכה כמותו – למרות שהלכה זו לא נאמרה במסכת עדיות. ואם ההכרעה – בסוגיה לעיל של שחרית - היא של בעלי הגמרא, באמת אין קשר לדיון הנוכחי לגבי תפילת מנחה, ויתכן שכאן לא תהיה הלכה כרבי יהודה – וכך באמת נשאר הספק למסקנת הסוגיה.