תפילת ערבית - רשות או חובה? / הרב הלל בן שלמה
ברכות כז ע"ב
התנאים והאמוראים נחלקו בשאלה אם תפילת ערבית היא רשות או חובה. רבן גמליאל אומר, כי תפילת ערבית היא חובה, ואילו רבי יהושע אומר, שתפילה זו היא רשות. גם במשנה להלן (כח,ב) אנו מוצאים את רבן גמליאל מחמיר בחיוב התפילה ואומר שאדם צריך להתפלל בכל יום את תפילת שמונה עשרה, ואילו רבי יהושע מקל וסובר שדי לו להתפלל מעין שמונה עשרה. לפי הגרסה שלפנינו, אביי מכריע כמ"ד תפילת ערבית חובה, ורבא מכריע כי התפילה היא רשות, ויש גורסים (כמו התוספות כו,א ד"ה טעה) שרב הוא המכריע, שתפילת ערבית היא רשות.
גם אם נאמר שתפילת ערבית היא רשות, יש בה סגולה לאריכות ימים, כפי שאומר רבי יהושע בן לוי לעיל (ח,א) "קדימו וחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי". רבי יהושע בן לוי עצמו, ישנה סברה לומר שהוא סובר שהתפילות הם רשות, שהרי לדעתו הם נתקנו כנגד התמידים ולא האבות תקנו אותם (והפני יהושע תולה את המחלוקות זו בזו); ולדעתו אין צורך להסמיך גאולה לתפילה בערבית (לעיל ד,ב). גם רבי יוחנן הסובר שצריך לסמוך גאולה לתפילה של ערבית כמבואר שם, ואומר שלעולם צריך להיזהר אף בתפילת ערבית (כנוסח הגמרא לפנינו ו,ב – ויש גורסים רבי יונתן), סובר שישנם סבי בבבל רק משום שהם מקדימים ומחשיכים לבית הכנסת (לעיל ח,א).
בתחילת הפרק (כו,א) מובאים דברי רבי יוחנן, שאם הוא טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל בשחרית שתים. ניתן לומר לכאורה, כי דברי רבי יוחנן הם לשיטתו, שתפילת ערבית היא חובה ויש ליזהר בה ולסמוך בה גאולה לתפילה; אבל לפי האומר שתפילה זו היא רשות, אין צורך להתפלל שתים בשחרית (וכן פוטר בשיטה מקובצת). אולם לדברי התוספות (כו,א ד"ה טעה), אף האומר שתפילת ערבית רשות, אינו אומר זאת אלא לעומת מצוה שלפניו לעשותה, אך הכל מודים שאין לו לבטלה לחינם. וכתב הרמב"ם (תפילה א,ו), שאע"פ שאין תפילת ערבית חובה כשחרית ומנחה, קבלוה ישראל עליהם כחובה.
בדומה לזה אנו מוצאים כי יש מלחמת מצוה (הנקראת גם מלחמת חובה) ויש מלחמת רשות. בוודאי שאין רשות לסכן חיי אנשים ללא סיבה, אלא שמלחמת הרשות אף היא מצוה, אך לעומת מלחמת המצוה היא נקראת מלחמת רשות.
