הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "מתקיף"; "קשיא"

ברכות כט ע"א

אמר רב נחמן אמר שמואל: כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו, חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. 
מתקיף לה רבה בר שמואל: ונימרה ברכה רביעית בפני עצמה! מי לא תנן, רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה; רבי אליעזר אומר: בהודאה! אטו כל השנה כולה מי עבדינן כרבי עקיבא, דהשתא נמי נעביד? כל כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא - תמני סרי תקון, תשסרי לא תקון; הכא נמי - שבע תקון, תמני לא תקון. 
מתקיף לה מר זוטרא: ונכללה מכלל הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול! קשיא. 

1.
הגמרא מקשה על רב נחמן שתי קושיות. הקושיות נפתחות בביטוי "מתקיף" מפני שהן קושיות מסברא [אם כי הקושיה הראשונה נסמכת על דברי רבי עקיבא].

2.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה ד:

במה דברים אמורים בימות החמה, אבל בימות הגשמים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וכן במוצאי שבתות וימים טובים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.

הרמב"ם פסק כשמואל למרות שהגמרא נשארה ב"קשיא" על שיטתו.

3.
לחם משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה ד:

וכן במוצאי שבתות וכו'. שם מימרא דרב נחמן ואף ע"ג דהקשה עליה מר זוטרא ואסיקנא בקשיא עם כל זה לא אסיקנא בתיובתא וכן פסקו הפוסקים:

ה"לחם משנה" מסביר שמכיוון שלא נאמר בגמרא "תיובתא" על דברי שמואל הרי שדבריו לא בהכרח נדחו, וניתן לפסוק כשמואל.

4.
ויש להקשות שתי קושיות:

4.1
הרי בכל זאת הגמרא הקשתה ולא תרצה, ומהו באמת התרוץ?

4.2
הוא מעיר שלא נאמר בגמרא הלשון "תיובתא". והרי לא מצינו בש"ס את הביטוי "תיובתא" שנאמר על קושיה מסברא ולא ממקור תנאי [משנה/ברייתא]. ולכן אולי הביטוי "קשיא" כן מבטא קושיה מוחלטת שלא מאפשרת לפסוק כאותה דעה – שמואל.

5.
על השאלה הראשונה יש אומרים שאי אפשר היה לתקן ולומר הבדלה בתוך "הביננו" מחמת החשש שאנשים ייכשלו ויחשבו שגם בכל השנה ברכת הבדלה היא ברכה בפני עצמה כמו כל שאר הברכות שנכללות ב"הביננו". [הצל"ח – מובא ב"ילקוט ביאורים", עמוד רנח].

5.1
ואולי בגלל שמדובר רק בחשש הגמרא נשארה ב"קשיא", אבל להלכה ניתן כן לקבל את הנימוק הזה ולכן פסקו הפוסקים כמו שמואל.