דיוק וחידוש ברש"י

מסכת ברכות דף כח

עמוד א

רש"י ד"ה תלויה - בספק, שלא פירשוה, מתוך שרבו התלמידים רב החדוד והפלפול:
אפשר לומר שרש"י מסביר כאן שמתוך שרבו התלמידים רבי החידוד והפילפול, כמו שכבר הוסבר שביום זה נשנית מסכת עדויות והיא מלאה בפסקים להלכה, ומסברא יש לומר שכל התנאים המוזכרים בה לא היו מאלה שאותו יום ששערי בית המדרש נפתחו לכולם – היה זה הפעם הראשונה שבאו, אלא הם היו ודאי תמיד רק מתוך שרב הפילפול והחידוד שבדרך כלל קשה להגיע להלכה מתוך חידוד ופילפול, וע"כ זה גרם לוותיקי בית המדרש להביא עדויות וכך התבססה ההלכה .

רש"י ד"ה מתפלל של מנחה - מאחר שהגיע זמנה, כדי להקדימה בתחלת זמנה, שלא יקרא פושע גם עליה:
עיין בתוס' ד"ה הלכה מתפלל של מנחה וכו' מביא בשם ר"י דאם יש לו שהות להתפלל אח"כ מנחה לא יקדים והתפלל מנחה לפני מוסף ורק כשיש לו לילך לסעודה גדו' וכו' ומתיירא שמא ימשוך בסעודתו ועלול להפסיד את מנחה, וממילא מתפלל את שני התפילות יחדיו יקדים את מנחה, ואולי גם רש"י סובר כך וע"כ רומז "שלא יקרא פושע גם עליה" והכוונה שהוא נמצא במקום שעלול להימשך ולא להתפלל כלל.

רש"י ד"ה מאן אמר הלכה בי מדרשא - מי מבני הישיבה אמר בבית המדרש שהלכה כרבי יהודה:
רש"י מפרש כאן ששאלת רב זירא את רב נתן בר טבי הייתה מי אמר שהלכה כרב יהודה ולא סתם בשאילה כללית מי אמר דבר הלכה, ויתכן מפני שהרי רב זירא היה חלש וע"כ לא נכנס לבית מדרשו של רב נתן אלא נשאר בחוץ וע"כ לא יכול להיות ששאל שאילה כוללת מי אמר דבר הלכה בבית המדרש, ומתוך תשובת רב נתן שהשיב לו - שרב יוחנן אמר שאין הלכה כרב יהודה, ולא אמר קודם את דבר ההלכה שנאמרה ונפסקה לא כרב יהודה, אלא אמר בלשון זה הכי אמר רב יוחנן אין הלכה כרב יהודה, אנו למדין ששאלת רב זירא הייתה - מי אמר שהלכה כרב יהודה, וע"ז ענה לו - אמר רב יוחנן אין הלכה כרב יהודה והמשיך את דבר ההלכה, וזה תואם מאוד להיות תשובה לשאלתו.

רש"י ד"ה ממועד - מחמת שהעבירו מועדי התפלות והחגים, יהיו נוגים ואסופים וכלים:
רש"י מצטט בד"ה רק את המילה "ממועד" ולמעשה מבאר את כל המילים "נוגי" = יהיו נוגים - “ממועד" =מועדי התפילות וחגים - “אספתי = אסופים וכלים, ונראה שרש"י בעיקר רוצה להסביר איך מפסוק זה משמע שאיחרו את התפילות, והרי זה העיקר שלכן הגמרא הביא פסוק זה וע"כ כתב רש"י "ממועד" וע"ז מסביר שהכוונה לאיחור "ממועד" מהזמן של התפילה, כי היה יכול לכתוב בפסוק נוגי "מועד" אספת וכך הפסוק היה מתפרש במשמעותו הפשוטה שהחגים שוממים ונוגים. 
 

עמוד ב

רש"י  ד"ה ולא אכשל - וישמחו חברי על כשלוני, הרי רעות שתים, שיבאו על ידי שאגרום להם שיענשו:
עיין במהרש"א כאן ואולי כוונת רש"י שהרי כשאומר ולא יארע דבר תקלה על ידי, זה כבר כולל שלא אכשל בדבר הלכה, וע"כ מה כפל ואמר ולא אכשל בדבר הלכה וע"כ רשי מחבר זאת למשפט וישמחו בי חברי, ומסביר שהכוונה השמחה על כשלוני, ולא כמשפט בפני עצמו "וישמחו בי חברי והכוונה במובן החיובי (וגם אם נשים לב רש"י לא כותב וישמחו "בי" חברי, שכך יש יותר מקום לומר שהכוונה למשפט בקשה חדש, ולרש"י ככל הנראה היה גירסה ללא "בי", וכמו שרש"י כתב וישמחו חברי על כשלוני), וזו הייתה תפילה ברובד עמוק יותר, קודם שלא יארע דבר תקלה על ידי = זו בקשה כללית שכוללת הכול, ולא רק הבקשה הזאת הנוגעת אליו ישירות אלא הוא מוסיף לבקש ברובד עמוק יותר שגם אם אירע ונכשלתי וחברי ישמחו בכשלוני אני לא רוצה לגרום להם שיענשו, וזה הפירוש רעות שתיים לא רק לי אלא לאחרים.

רש"י ד"ה עמוד הימיני - שני עמודים העמיד שלמה באולם, שם הימני יכין ושם השמאלי בועז (מלכים א' ז'), הימיני לעולם חשוב:
רש"י ד"ה פטיש - המפוצץ, פי"ק בלע"ז:
רש"י מסביר את התואר שתלמידי ריב"ז כינו אותו עמוד הימני ע"ש העמודים שהיו לקישו בקדמת בית המקדש ונקראו בשם יכין ובועז, והימין חשוב יותר, במלבים מפרש שיכין רומז להנהגה הניסית שהקב"ה מנהיג את העולם, והכוונה מלשון כי זאת "יכין" תמיד לפי הנהגת הנבראים, ואולי זה מה שרמזו תלמידיו של רב יוחנן שהוא ראוי לנס לפי מעשיו ויתרפא, ובועז זה ההנהגה הקבועה מלשון כי "עוז" ה' קבוע בעולם שלא ישתנה, אולם רש"י בדברי הימים ב ג י"ז מפרש יכין ע"ש הירח כדכתיב כירח יכון עולם והכוונה למלכות בית דוד, ואולי לכך רמזו תלמידיו שהוא נשיא וגדול וממשיך מלכות בית דוד וע"כ מובן גם מה שאמר בסוף שהכינו כסא לחזקיהו המלך, ולמרות שהירח הקטין את עצמו הרי שהוא יותר חשוב מהשמש וזה מה שאומר רש"י הימין לעולם חשוב = להנהגת העולם הימין חשוב , ההענוה וההקטנה העצמית, עוד יתכן לרמוז כאן וזה גם בהמשך רש"י פטיש שכתב המפוצץ, ובזה רמז רש"י לגמרא במכת סוכה דף נ"ב תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב הוי כל צמא לכו למים וכתיב אבנים שחקו מים אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, וזה מה שרמזו על רב יוחנן בן זכאי נר ישראל על מצוותיו שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, ורמזו לשני הבחינות של אבן הנימוח ע"י מים וזה הרמז בעמוד הימיני - בירח שבחידושו ובמילואו גורם לגאות ושפל במים, ופטיש החזק ע"ז הוסיף רש"י המפוצץ בבחינה של אש שיוצאים ניצוצות כמו שמבארים המפרשים במס' סוכה. 

רש"י ד"ה לחזקיהו שבא - אלי ללוותי:
רש"י מוסיף את המילה "אלי" ללותי, וזה להדגיש יותר שריב"ז מודיע שחזקיהו המלך הוא זה שבא אליו במיוחד, ויתכן שהסיבה שדווקא חזקיהו המלך בא, כי ישנם הקבלות בין מנהיגותו של חזקיהו המלך בהפצת התורה – לבין ריב"ז, גם אולי רמז לאירוע המסופר בנביא ישעיה והוזכר בגמרתינו דף י' שחזקיה בכה ונוספו לו 15 שנה ואמר אז כמובא בגמרא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש וכו' ויתכן והתלמידים הזכירו זאת כי גם ריב"ז בכה וע"כ בעל השמועה חזקיה המלך הגיע, ועוד יש להוסיף חזקיהו בגימטריא = 136 והגימטריא של "זה יוחנן" = 136 ואולי זה רומז שהיו מאותו שורש נשמה.

רש"י ד"ה מעין שמנה עשרה - בגמרא מפרש:
רש"י כותב בגמרא מפרש והכוונה שהגמרא תוסיף ותפרש מעבר לפירוש כפשוטו של מעין שמו"ע.

רש"י ד"ה הושע ה' וכו' - זו תפלה קצרה:
מאחר ובמשנה כתוב מתפלל תפילה קצרה – ואומר הושע ה', היינו יכולים לחשוב שזה שני דברים, הראשון = תפילה קצרה, והשני = מוסיף את הפסוק הושע ה' וע"כ מסביר רש"י שתפילה קצרה זה הפסוק הושע ה'.

רש"י ד"ה בכל פרשת העבור כו' - מפרש בגמרא:
כאן כותב רש"י קודם את המילה מפרש ואחרי זה בגמרא, והכוונה שהפירוש יבואר בגמרא ואינו כפשוטו.

רש"י ד"ה ביבנה תקנוה - לאחר זמן מרובה:
מאחר שעבר זמן מרובה לכן נקבע יותר השם שמונה עשרה, ולא תשע עשרה.