סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור המושגים: "לעולם"; "תניא נמי הכי"

ברכות לב ע"ב


דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. מנלן - ממשה דכתיב +דברים ג'+ ואתחנן אל ה' בעת ההיא; וכתיב ה' אלהים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'.

לומדים ממשה רבנו שצריך להתחיל בתפילה בדברי שבח לקב"ה, ורק אחר כך אפשר לבקש בקשות.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה טז:

כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו, לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר, חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה.

כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה טז:

[טז] לפיכך צריך לישב מעט וכו'. כלומר אף על גב דא"א לשהות שעה אחת כחסידים הראשונים מ"מ צריך לישב מעט:

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הלכה ב:

ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו.

כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הלכה ב:

[ב] ולפיכך נשים ועבדים וכו'. משנה פרק מי שמתו (דף כ':) נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפלה:
אלא חיוב מצוה זו כך וכו'. כלומר כיון שאין מטבע תפלה זו מן התורה א"כ מה נתחייבנו להתפלל או עד כמה ליצלי וליזיל לכך אמר שיהא אדם מתחנן ומתפלל וכו'. ולמד רבינו כן מדאמרינן בפרק אין עומדין (דף ל"ב.) דרש רב שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואח"כ ישאל צרכיו שכן מצינו במשה וכו' דכתיב ה' אלהים אתה החילות וכתיב בתריה אעברה נא ואראה וכיון דממרע"ה למדנו כן אלמא מדאורייתא הכי הוא הרי ישוב למ"ש שאין מטבע תפלה זו מן התורה, וכנגד מ"ש שאין מנין התפלות מן התורה אמר יש מתפלל וכו':

ה"כסף משנה" מסביר שמקורו של הדין ברמב"ם שמצות תפילה [אחת ביום] היא מדאורייתא היא מסוגייתנו, מכך שמשה רבנו התפלל לפני הקב"ה.
כמו כן, גם הדין שצריך קודם לשבח את ה' ואחר כך לבקש בקשות נלמד מסוגייתנו, מהדין של רבי שמלאי. אלא שממשה רבנו לא נלמד שיש להודות גם אחרי התפילה.

ויש לומר שהביטוי "לעולם יסדר אדם..." משמע שהחיוב הוא על כל אדם ולא רק למשה רבנו, וכן משמעות הביטוי "לעולם" היא - בכל תפילה ובכל מצב – גם בתפילות הקצרות ["ילקוט ביאורים", עמוד שיט]. ואולי משמעות נוספת של הביטוי "לעולם" הוא, שזו מצוה מהתורה.

כשהביטוי "לעולם" מובא בתחילת שלב של תרוץ [כמו "אלא אמר רב..."] משמעותו חזרה אל הנחה/שיטה/אוקימתא / תירוץ שנדחתה לפני כן. בסוגייתנו המונח "לעולם" מובא באמצע משפט [אחרי הזכרת שם החכם], ולכן משמעותו היא: תמיד – בכל מצב.

לחם משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א:

שיהא אדם וכו'. פרק אין עומדין (דף ל"ב) דרש ר' שמלאי לעולם יסדר וכו'. מנא לן ממשה:
ואח"כ נותן שבח. [יש לשאול] מנין לו לרבינו שזה מן התורה. ובעל קרית ספר כתב לא אתפרש לי היכא וגם בעיני יפלא:

כפי שהוסבר לעיל: אין הוכחה ממשה רבנו שהדין שצריך להזכיר שבח אחרי התפילה – הוא דין מהתורה. אומנם נראה לי, שלא משמע מהרמב"ם שסידור השבח אחרי התפילה הוא מצוה מדאורייתא.

בהמשך הסוגיה:

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת. מנא הני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי: אמר קרא +תהלים פ"ד+ אשרי יושבי ביתך.
ואמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
תניא נמי הכי:
המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו, ושעה אחת אחר תפלתו. קודם תפלתו מנין - שנאמר אשרי יושבי ביתך. לאחר תפלתו מנין - דכתיב +תהלים ק"מ+ אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת. וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה, תורתן היאך משתמרת, ומלאכתן היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם - תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת.

מדברי ריב"ל משמע שיש מצוה [מדאורייתא?] לשהות "שעה אחת" אחרי התפילה, לכן נראה לי אולי, שהרמב"ם יפרש ששיהוי זה כוונתו להודות לקב"ה אחרי הבקשות בתפילה. ויש בזה תשובה לשאלת ה"לחם משנה".

ויש לשאול: הגמרא מצטטת ברייתא כדברי ריב"ל. מה מוסיפה הברייתא על דברי ריב"ל, ומדוע בכלל הביאה את דברי ריב"ל עצמו ולא הסתפקה בדברי הברייתא. אם היתה מחלוקת אמוראים אזי ה"תניא נמי הכי" בא להכריע כאחת השיטות, אבל בסוגייתנו אין מחלוקת. ובאמת זו שאלה שיש לשאול על כל מופע של הביטוי "תניא נמי הכי". גם אם הביטוי בא לומר, שכך היא ההלכה, מדוע לא הסתפקו בברייתא. ואולי יש לומר, שאין למדים הלכה למעשה ממשנה ומברייתא אלא אם כן אמורא אמר שכך הלכה, ולכן ניתן – לפי זה – לחדש: משמעות הביטוי "תניא נמי הכי" היא, ללמדנו שהאמורא קבע את ההלכה למעשה על סמך הברייתא והיא לא משובשת. ויש להוסיף: האמורא "מאשר" גם את המקור והנימוק שמובא בברייתא ולא רק את הדין עצמו.



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר