מסיים בשבח
ברכות לא ע"א
"מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים".
המזמור בתהלים פח פותח בפסוק: (א) שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי.
ומסתיים בפסוק: (יט) הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ.
וקשה, למה מזמור זה אינו מסיים בדבר טוב כמו בכל שאר פרקי תהלים?
והרי אמרו במסכת ברכות דף לא ע"א:
"וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים - אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים".
הרי שחז"ל ציינו שדרך הנביאים לסיים בדבר טוב. והם נהגו כך גם בעצמם, כדברי התוספות בסוף מסכתות מועד קטן כתובות ונדה.
ומתוך כך קשה ביתר שאת, למה פתח המזמור במילים "שיר מזמור". כמו כן הקשו במסכת ברכות דף ז ע"ב: "מזמור לדוד?! קינה לדוד מיבעי ליה!".
אלא שבפסוק הראשון של המזמור מרומז שגם פרק זה מסיים בדבר טוב. שכן מזמור זה אמרוהו בני קרח, ובכללם הימן האזרחי שהיה בעצמו מבני קרח, ככתוב בדברי הימים א פרק ו, יח: וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל. (יט) בֶּן אֶלְקָנָה... (כב) ...בֶּן קֹרַח. (כג) בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל.
וכוונתם במזמור לשבח על שנצלו מפי הארץ, ועלו ונתרחקו משאר קרוביהם ורעיהם שצללו למחשכים.
וזהו שסיימו ואמרו: הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ.
