טעימה לפני מוסף ומנחה / הרב הלל בן שלמה

ברכות כח ע"ב

לדעת רב הונא אסור לאדם לטעום כלום קודם שיתפלל מוסף; ולדעת רבי יהושע בן לוי אסור לאדם לטעום כלום כיוון שהגיע זמן תפילת המנחה קודם שיתפלל. הגמרא אומרת, כי אין הלכה לא כרב הונא ולא כריב"ל.

אמנם, לעיל (י,ב) הובאה דרשת רבי יוסי ברבי חנינא בשם ראב"י על הפסוק "לא תאכלו על הדם" שאין לאכול "קודם שתתפללו על דמכם", וכן מובא שם לגבי הפסוק "ואותי השלכת אחרי גויך", שהוא נאמר על האוכל ושותה ואחר כך מתפלל: "לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים".

ייתכן לומר, כי דרשות אלו נאמרו דווקא על תפילת שחרית ולא על תפילות מוסף ומנחה, אך ייתכן גם לומר, שיש לחלק בין דרשות אלו המדברות על אכילה ושתיה, לבין דברי רב הונא וריב"ל המדברים על טעימה בלבד, וכבר מצאנו (לעיל יד,א) שיש הבדל בין אכילה ושתיה לבין טעימה. וכך כותב הטור (סימן רלב): "ודוקא לאכול אסור סמוך למנחה קטנה אבל לטעום פירות מותר דאין הלכה כרבי יהושע דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לטעום עד שיתפלל" (וברשב"א נראה שסבר ללמוד מרב אויא שהיה צריך לסעוד את לבו מחולשתו, שסבר שיש להתיר אף אכילה לפני מוסף).  

איסור האכילה קודם תפילת מנחה מופיע במשנה בשבת (ט,ב), האומרת כי במקרה שהתחילו לאכול, אין מפסיקים. הגמרא שם מקשה על דברי ריב"ל, ממנו ניתן להבין שיש להפסיק, והיא מתרצת שהאיסור לאכול נאמר בסעודה גדולה אפילו לפני מנחה גדולה, ואילו איסורו של ריב"ל נאמר דווקא לפני מנחה קטנה. תירוץ נוסף המובא בגמרא שם (ע"י רב אחא בר יעקב) הוא, כי אף סעודה קטנה אין להתחיל לפני מנחה קטנה, שמא יבואו להימשך. התוספות בשבת (ד"ה בתספורת) כותבים להלכה, כי אם התחילו לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה יש להפסיק (על פי התירוץ הראשון בגמרא המובא כסתמא, שאין מפסיקים נאמר דווקא במנחה גדולה). לדבריהם, אע"פ שנאמר שאין הלכה כריב"ל, לעניין הפסקה מאכילה הלכה כמותו. אמנם, התוספות אצלנו (ד"ה כיון) כותבים שאין הלכה כמותו אף לגבי ההפסקה; והב"ח כותב כי התוספות בשבת חזרו בהם ממה שכתבו בברכות.

כשם שאין לאכול לפני תפילת מנחה, כך אין לאכול לפני תפילת מוסף, כפי שכותב הטור בסימן רפו, כי אע"פ שאין הלכה כרב הונא לגבי טעימה לפני מוסף, בכל זאת צריך להתפלל תפילה זו לפני האכילה, ע"פ המובא במסכת תענית שלא מצויה שכרות בזמן תפילת המוסף. וכן פוסק השו"ע (רפו,ג) כי סעודה אסורה, אבל אכילה מועטת כדי לסעוד את הלב מותרת; ומבאר המשנה ברורה, שאם הוא נחלש, אכילת פת מותרת עד שתתיישב דעתו אף ביותר מכביצה, ואכילת פירות בכל עניין מותרת, שהיא אינה נחשבת לקביעות.