כיוון התפילה / הרב הלל בן שלמה
ברכות ל ע"א
בברייתא בגמרא למדים, כי יש להתפלל לכיוון ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש. התוספות (ד"ה לתלפיות; וכן מופיע ברא"ש ובראשונים נוספים) כותבים, כי כך היא ההלכה, ולא כמו הדעות המוזכרות בגמרא בבא בתרא (כה,א-ב), שהשכינה במזרח או במערב; וכן יש הסוברים שם, שהשכינה היא בכל מקום. הגמרא שם מבארת בדעת רבי עקיבא שהשכינה במערב, ודברים אלו מתאימים לשיטת רבי עקיבא להלן (סא,ב), האוסר להיפנות בין מזרח למערב בכל מקום. אולם מהגמרא שם נראה לכאורה שההלכה כמותו, שכך רבה סבר; וכן פוסקים הרמב"ם (בית הבחירה ז,ט) והשו"ע (או"ח ג,ה). כמו כן, לפי דברי התוספות, כי גם אין הלכה כדברי אבא בנימין (לעיל ה,ב) שהיה מקפיד לכוון את מיטתו בין צפון לדרום, משום שדברים אלו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהשכינה במזרח או במערב, כמבואר ברש"י ותוספות שם; וגם בזה הרמב"ם והשו"ע קבלו את דברי אבא בנימין. אמנם, מדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה עולה, כי להבנתו האמירה כי השכינה במערב נובעת ממקום ההיכל במקדש, ועל כן אין כל סתירה בין מקורות אלו.
לכאורה, מהאמור לגבי שלמה המלך וכן דניאל שהיה מתפלל לכיוון ירושלים, יש ראיה לדברי הברייתא. יש מי שרוצה לומר, כי בזמן הבית הדבר מוסכם שיש להתפלל לכיוונו (וכנראה דניאל המשיך את המנהג מתקופת הבית), אלא שלאחר החורבן יש הסוברים שהקדושה בטלה. ההלכה היא שהקדושה לא בטלה, ויש סיוע לזה מהפסיקה להתפלל גם בזמן החורבן לכיוון ירושלים (שו"ת בנין שלמה חלק ב סימן ט).
אמנם, המאירי אשר נוקט כמו הדעה שהקדושה בטלה (שבועות טז,א), נוקט בסוגייתנו שיש להתפלל לכיוון ירושלים והמקדש, ונראה שסבר שהדברים אינם תלויים זה בזה (ונראה שסבר שאין מחלוקת בין הדעות השונות, וכדברי הרמב"ם).
