ארבע אמות של תפילה / הרב הלל בן שלמה

ברכות לא ע"ב

הגמרא לומדת מחנה האומרת "אני האשה הנצבת עמכה", כי אסור לישב בתוך ד' אמות של תפילה. מבאר רש"י, שמשמע שאף הוא היה עמה בעמידה. אמנם, פירוש זה נראה קשה מפשט הכתובים, שם נאמר כי עלי היה יושב ליד מזוזת ההיכל (ואע"פ שאסור למי שאינו ממלכי בית דוד לשבת בעזרה, אף אם הוא כהן גדול – כן הוא דעת הבבלי ולא כירושלמי – נראה שלפני שהיתה מלכות בית דוד, למנהיג הדבר היה מותר, ועלי היה השופט). התוספות מדייקים מלשון "עמכה", כי הוא היה יושב באמה החמישית ממנה, ולא בתוך ארבע אמותיה.

לדברי התוספות, האיסור הוא דווקא ביושב בטל, אבל עוסק בקריאת שמע וברכותיה מותר. המאירי כותב, כי המנהג להקפיד אף כשעוסק בתפילה, אלא אם כן הוא נמצא מאחוריו, שאז אינו צריך להקפיד, משום שאינו מפריע לו לכוון (ובדומה למובא לעיל כז,א, שמחוץ לארבע אמות ניתן לחלוף כנגד המתפללים). אולם המאירי מוסיף כי ישנו טעם נוסף לאיסור זה, שלא ישמע את בקשתו הפרטית של המתפלל, ולפי טעם זה יש להחמיר ולא לישב גם מאחוריו. מלשון הרמב"ם (תפילה ה,ו) נראה שנקט כמו הטעם הראשון, ולא אסר לשבת מאחורי המתפלל, וכן הוא בשו"ע (קב,א), אבל לדברי הרמ"א שם, וכן כותב המ"ב שהיא הכרעת האחרונים, גם מאחורי המתפלל אין לשבת.