סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור המושגים: "איתמר נמי"; "אמרי תרוייהו"

ברכות לג ע"ב


 רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית כו'. 
אמר ליה רב
שמן בר אבא לרבי יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות, נחזי היכן תקון. – 
אמר ליה: בתחילה קבעוה בתפלה, העשירו - קבעוה על הכוס, הענו - חזרו וקבעוה בתפלה, והם אמרו: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. 

איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות. בתחלה קבעוה בתפלה, העשירו - קבעוה על הכוס, חזרו והענו - קבעוה בתפלה, והם אמרו: המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס. 
איתמר נמי, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. 

הגמרא [האמורא רב שמן] מעלה שאלה יסודית, כיצד נחלקו התנאים במשנה – בעניין ההבדלה - בתקנה שקבעו אנשי כנסת הגדולה. ועונה רבי יוחנן, שהתקנה נשכחה וכשהיו צריכים "להפעיל" אותה מחדש פרטיה נשכחו ומכאן נוצרה מחלוקת התנאים.
וקשה לי מאד: מדוע לא נאמר שמלכתחילה נחלקו התנאים במשנתנו מה היתה התקנה המדוייקת של אנשי הכנסת הגדולה? אלא יש לומר, הרי אמירת ההבדלה היתה נוהגת ללא הפסק מימות אנשי כנסת הגדולה ולא היתה יכולה להיווצר מחלוקת, ולכן עונה רבי יוחנן, שמכיוון ש"תיקנו" את התקנה ורצו לחזור אל התקנה הראשונה – היא נשכחה ובזה נחלקו התנאים. ויש לשאול: האם המחלוקת היא לגבי המסורת ההסטורית שהיתה בידי כל אחד מהם מהם, או שמא הם נחלקו על פי דעתם שלהם מה צריכה להיות התקנה החדשה.

אחרי שרבי יוחנן ענה לתלמידו "רב שמן בר אבא" אומרת הגמרא "איתמר נמי"... ומביאה את אותם דברים בדיוק שאמר רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן [נראה לי שרב שמן ורבי חייא היו אחים שאמרו בשם רבם – רבי יוחנן].

בש"ס מופיע יותר מ – 20 פעמים ש"איתמר נמי" בשם רבי יוחנן.

נשאלת השאלה מה מוסיף לנו הקטע של "איתמר נמי"?

אולי יש לומר שיש כאן הכרעה הלכתית של עורך הגמרא. על ידי השימוש בביטוי "איתמר נמי" עורך הגמרא מכריע כדעת אלה שמובאים אחרי "איתמר נמי". וכמו שמביאים הוכחה מברייתא "תניא נמי הכי" [שעל זה נקבע שביטוי זה מוכיח שהדין – להלכה], כך הגמרא מביאה הוכחה לדין שלפניו מדברי אמוראים אחרים, ובעקבות ההוכחה נפסק הדין להלכה כאותה דעה. ואולי הכוונה היא לומר, שמכיוון ששני תלמידים אמרו כך בשם רבי יוחנן הרי שהם בודאי דייקו במסירת הדברים.

ואולי אפשר לומר אפשרות נוספת [או משלימה], ש"איתמר נמי" הכוונה שאותו אמורא הביא הדברים כמסורת מתקופת התנאים.

אפשרות נוספת: "איתמר נמי" בא ללמדנו, שיש אמורא נוסף ששמע את הדברי מרבי יוחנן והוא אמרם באופן שונה מקודמו. הראשון שאל שאלה את רבי יוחנן ורבי יוחנן ענה לו, השני שמע ישירות מרבי יוחנן כמימרא עצמאית, וכנראה בהזדמנות אחרת מזו הראשונה, ולכן לדברים אלה של רבי יוחנן יש משקל מחייב יותר, כי הוא – רבי יוחנן – אמר את הדין בשתי הזדמנויות שונות ובאופן שונה.

הערה חשובה ביותר: בעלי הכללים לא דנים בביטוי זה באופן מיוחד ומשמעותי.

בהמשך הסוגיה יש מופע נוסף של "איתמר נמי"

איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות. בתחלה קבעוה בתפלה, העשירו - קבעוה על הכוס, חזרו והענו - קבעוה בתפלה, והם אמרו: המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס.
איתמר נמי, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס.
אמר רבא, ומותבינן אשמעתין: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים - מחזירין אותו, והבדלה בחונן הדעת - אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס! –
לא תימא מפני שיכול לאומרה על הכוס אלא אימא מפני שאומרה על הכוס.
איתמר נמי, אמר רבי בנימין בר יפת: שאל רבי יוסי את רבי יוחנן בצידן ואמרי לה, רבי שמעון בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן, ואנא, שמעית: המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל על הכוס או לא? ואמר ליה: צריך שיבדיל על הכוס.

עסקנו ב"איתמר נמי" הראשון לעיל [שהוא המשך למימרא קודמת]. ב"איתמר נמי" הראשון מובא דין נוסף - של הבדלה בתפילה ועל הכוס [על שניהם יחד ולא על אחד מהם]. ועל זה מובא שוב "איתמר נמי", שכך אמרו רבה ורב יוסף. כאן לא נאמר שהם אמרו בשם רבי יוחנן, אלא זהו דין/מסורת שלהם.
הגמרא מביאה את דברי רבא [במאמר מוסגר], ושוב מביאה עוד "איתמר נמי" על אותו דין, וכאן חוזרים שוב לרבי יוחנן במבנה כמו ה"איתמר נמי" הראשון שבכל הסוגיה, שהשאלה נשאלה לרבי יוחנן והוא אמר את דינו כתשובה לשאלה.

לדעתי עולה מאליה השאלה: מדוע הגמרא טורחת להביא כמה "מימרות" של אמוראים בשם רבי יוחנן לדין אחד? ונראה לי לחדש: הרי כל דין ההבדלה נקבע על יד אנשי הכנסת הגדולה – כפי שהסברנו לפני כן. לכן האמוראים חזרו ודנו לפני רבי יוחנן האם באמת תיקנו [ומי בדיוק תיקן – לא ברור] בתקופה מאוחרת יותר שצריך הבדלה גם בתפילה וגם על הכוס, דבר שלא היה בתקנת אנשי הכנסת הגדולה.
כמו כן נראה לי שניתן ללמוד מכל הדיון לעיל, שכל פעם שמובא שחכם אומר בשם רבו [בין אם בסגנון "אמר רב... אמר רב..."; או בסגנון של "אמר רב... משום רב..."] אין הכרח שהדברים נמסרו בדיוק מושלם מבחינת ניסוח [אלא רק מבחינת עיקר המסר והרעיון], ולכן בסוגיינו הגמרא מביאה כמה פעמים "איתמר נמי" כדי לוודא שאמנם כך אמר רבי יוחנן.
לגבי רבה ורב יוסף נאמר "דאמרי תרוייהו". בפשטות הכוונה היא, שלמרות שבדרך כלל הם בני פלוגא הרי בנושא המובא בסוגיה [בכל סוגיה שמובא בה הביטוי "אמרי תרוייהו"] הם מודים זה לזה. אמנם יש אומרים שהכוונה יותר מיוחדת, שהם מודים זה לזה מבחינת הדין עצמו, אבל עדיין הם חלוקים בנימוק של הדין [ובגמרא לא מובא החילוק !]

גם בהמשך הדף:

ואמר רב ואיתימא ריש לקיש, ואמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה - עובר משום: +שמות כ'+ לא תשא! אלא,...

וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמד שמד, שמבאר שאמנם דינם של רבי יוחנן וריש לקיש שווה אבל נימוקיהם שונים, אחד סובר שדין "לא תישא" [במקרה הנדון] הוא מדאורייתא והשני – מדרבנן.



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר