הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור המושגים: "רב הונא ורב אסי"; "תיובתא"
ברכות לד ע"א
אמר רב הונא: טעה בשלש ראשונות - חוזר לראש, באמצעיות - חוזר לאתה חונן, באחרונות - חוזר לעבודה; ורב אסי אמר: אמצעיות אין להן סדר.
מתיב רב ששת: מהיכן הוא חוזר - מתחלת הברכה שטעה זה, תיובתא דרב הונא! –
אמר לך רב הונא: אמצעיות - כולהו חדא ברכתא נינהו.
1.
בפשטות יש מחלוקת בגמרא. רב הונא סובר שבכל טעות באחת מהברכות האמצעיות חוזר לתחילת "אתה חונן" שהיא הברכה הראשונה של האמצעיות.
2.
ורב אסי חולק, והא כנראה סובר שאין משמעות לסדר 13 הברכות של האמצעיות,
וממילא כשטעה אין משמעות לחזור לתחילת "אתה חונן",
אלא חוזר רק לברכה שבה טעה [ולא ברור כיצד ממשיך, מאותו מקום והלאה או שרק משלים את אותה ברכה וממשיך מהמקום שאליו הגיע לפני שחזר],
רב ששת מקשה מברייתא שמשמע ממנה שבכל אופן לא חוזר ל"אתה חונן".
והגמרא מסיימת "תיובתא דרב הונא".
3.
והגמרא מתרצת את רב הונא: הוא סובר שכל 13 הברכות האמצעיות מוגדרות כברכה אחת, וממילא מה שכתוב בברייתא "מתחלת הברכה שטעה בה" הכוונה ל"אתה חונן" שהיא "הברכה שטעה בה" [שכוללת את כל ה 13].
4.
תוספות מסכת ברכות דף לד עמוד א:
אמצעיות אין להן סדר - פי' בקונטרס ואם דלג ברכה אחת ואחר כך נזכר בה שלא במקומה אומרה במקום שנזכר. ולא נהירא דהא תנן במגילה (פ"ב מגילה דף יז.) הקורא את המגילה למפרע לא יצא ותניא (שם) וכן בהלל וכן בק"ש וכן בתפלה
לכך נראה כפירוש רשב"ם ורב אלפס דאין להן סדר דקאמר היינו שיתחיל במקום שדלג הברכה ומשם ואילך יאמר הכל על הסדר אבל ודאי לא יתחיל באתה חונן כמו בג' ראשונות וג' אחרונות שחוזר לראש
וראיה מדתניא בתוספתא דמכילתין הקורא את שמע והשמיט בה פסוק אחד לא יקרא אותו פסוק בפני עצמו אלא מתחיל מאותו פסוק ואילך וגומר עד סופה
ותניא נמי בפ"ב דמגילה דף יח:) שאם השמיט פסוק א' במגילה שקורא על הסדר מאותו פסוק ואילך והתם משוי תפלה למגילה לענין הך מילתא כדפרישית
ובה"ג פסק כרב אסי דאמר אמצעיות אין להן סדר
חדא דרב הונא כתלמיד לגבי רב אסי כדאמרינן בכמה מקומות אמר רב הונא אמר רב אסי
ועוד דלרב הונא צריך לדחוק ולשנויי מתני' דכולהו חדא ברכתא נינהו ואשנויי דחיקי לא ניקום ונסמוך
ועוד דרב אסי ורב ששת קיימי בחד שיטתא
ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל וא"כ אדם שטעה ודלג ברכה אחת באמצעיות או שלא אמר המלך המשפט בין ר"ה ליוה"כ דקי"ל בפ"ק (דף יב:) דמחזירין אותו לא יחזור לאתה חונן אלא לאותה ברכה שדלג ומשם ואילך יאמר על הסדר כדפי' רשב"ם והיכא שטעה בג' ראשונות כגון שטעה בחתימתן או לא הזכיר בין ר"ה ליוה"כ בברכת אבות זכרנו או בתחיית המתים מי כמוך או שלא אמר המלך הקדוש חוזר לראשונה והיכא שטעה בשלש אחרונות כגון שטעה כמו כן בחתימתן או שלא הזכיר בין ראש השנה ליוה"כ בשים שלום בספר חיים טובים או וכתוב לחיים טובים בהודאה חוזר לעבודה וטעמא דכיון שכולה שבח הוי כברכה א'. ותענית צבור שש"צ קובע ברכה לעצמו שאומר עננו בין גואל לרופא אם שכחה ונזכר בה קודם סיום תפלה אין מחזירין אותו כיון שהיה צריך לחזור ולומר על הסדר כפי' רשב"ם א"כ הויא ברכה לבטלה אם מחזירין אותו אבל לפי' הקונטרס היה אומרה במקום שנזכר ואין כאן ברכה לבטלה.
מבלי להיכנס לפרשנות הסוגיה נציין את כללי הפסיקה המוזכרים לעיל בתוס':
התוס' פוסק כרב אסי נגד רב הונא בגלל הנימוקים הבאים:
4.1
רב הונא היה תלמידו של רב אסי. הסבר: הכלל הוא שאין הלכה כתלמיד נגד רבו. יש לציין שיש פוסקים שכלל זה תקף רק בחיי רבו [או אפילו רק בפניו], ומניין שהדין בסוגייתנו נאמר על ידי רב הונא בחיי רב אסי.
4.1.1
ונראה שיש קושי נוסף: אם רב הונא היה תלמידו של רב אסי מדוע דבריו הוקדמו לדברי רב אסי – שלא כמקובל להקדים את דברי הרב לדברי התלמיד.
4.1.2
תולדותיו של רב אסי – מובא ב"אטלס עץ חיים" וב"פרוייקט השו"ת":
רב אסי -
אמורא בבלי בדור הראשון (להבדילו מרבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי). תלמיד חבר לרב (שבת דף קמ"ו ע"ב רש"י ד"ה: רב): לגמירי דרב הוו צריך ולא לסברתו (סנהדרין דף ל"ו ע"ב). ללוי קרא "רבי" (ע"ז דף ל"ח ע"ב). היה הראש בעיר הוצל (מגילה דף ה ע"ב). נראה, שעמד בראש ישיבה אחרי פטירת רב ואח"כ באו תלמידיו לפני שמואל (יבמות דף י"ז ע"א רש"י). ר"ה היה תלמידו (כתובות דף מ"ח ע"ב) וכן רב יהודה (שבת דף כ"ב ע"א). נפטר כעונש על שהכניס בשמתא את חברו (נדה דף ל"ו ע"ב).
משמע בבירור שרב אסי חי בדור הראשון ורב הונא – כידוע - חי בדור השני, ולכן סביר שרב הונא היה תלמידו של רב אסי.
4.2
תוס' מוכיח שרב הונא היה תלמידו של רב אסי על סמך הביטוי שמופיע "בכמה מקומות" [כדברי תוס'] "אמר רב הונא אמר רב אסי" - 5 מופעים בש"ס [כולל פעמיים כפולים].
נלמד מדברי תוס', שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מלמד שהאמורא שמוזכר ראשון היה תלמידו של האמורא שמוזכר שני.
5.
הסבר שני של תוס' לפסוק כרב אסי מפני שתרוצו של רב הונא "דחוק", ולכן הלכה כרב אסי.
הסבר: הגמרא הקשתה מברייתא על רב הונא [כפי גירסת הספרים בידינו - וראה בפרשנים גירסאות שונות...] ופסקה "תיובתא", ואחר כך יישבה את הברייתא לפי רב הונא, שהוא סובר שכל 13 הברכות העצמאיות נחשבות כברכה אחת. מסביר תוס' שתרוץ זה הינו דחוק, ולכן לא מקבלים אותו, וממילא הברייתא לא מתיישבת עם שיטת רב הונא, ולכן הלכה כרב אסי. במילים אחרות: הברייתא מתאימה לשיטת רב אסי – והלכה כמותו.
5.1
התוס' מביא תרוץ זה כי אולי היה קשה לו מה שהערנו לעיל בסעיף 1.
5.2
לפי תוס' ניתן ליישב תמיהה: בדרך כלל הביטוי "תיובתא" בש"ס משמעותו קושיה "כמעט" סופית [הביטוי "תיובתא... תיובתא" משמעותו - בוודאות – קושיה סופית ומוחלטת. אבל גם "תיובתא" [לא בכפילות] משמעותו - בדרך כלל - דחיה סופית, ואילו בסוגייתנו [ויש עוד כאלה] אנו רואים שהגמרא מיישבת את רב הונא, ולכן ניתן להסביר – לפי תוס' – שאם יש קושיה שמסתיימת ב"תיובתא" ולאחריו בכל זאת מובא תירוץ, הרי שתירוץ זה הינו "דחוק" ורשאים הפוסקים שלא לסמוך עליו!
5.3
גם הביטוי "אמר לך רב הונא" מעיד שרב הונא יכול היה לתרץ, אבל הגמרא לא מסכימה איתו. גם משמע שאת ה"תיובתא" כתב "עורך הגמרא", וכן את הביטוי "אמר לך". ולכן לא פוסקים כרב הונא אלא כרב אסי. גם כאן יש קשיים, ולכן תוס' לא מסתפק בתירוץ זה בלבד.
6.
הסבר נוסף של תוס': רב ששת מצטרף לדעת רב אסי, ולכן יש כאן שנים נגד אחד – רב הונא. כנראה תוס' מתכוון לכלל, שהלכה "כרבים", ואולי הוא מתכוון לעיקרון, שבדרך כלל הלכה כרב ששת.
6.1
ומניין לתוס' שרב ששת סובר כרב אסי? הוא מסיק כך מפני שרב ששת הוא זה שמקשה על רב הונא, ואולי רב ששת שמקשה מהברייתא על רב הונא הוא זה שגם קובע "תיובתא דרב הונא", ולכן מוכח שהוא סובר כרב אסי.
גם על הסבר זה יש קושי: לא בהכרח שמי שמקשה על חברו הרי שהוא חולק עליו. ואולי הוא זה שאמר "אמר לך רב הונא".
7.
הסבר רביעי של תוס': מדובר בדין דרבנן, ולכן נניח שיש ספק כמי ההלכה, כרב הונא או כרב אסי, הרי שיש לפסוק לקולא, שלא חוזר לחונן הדעת.
7.1
מה הקושי בהסבר זה שתוס' זקוקים לכל שאר התירוצים? אולי אפשר לומר, בזה שהגמרא מיישבת את שיטת רב הונא [אם לא נאמר כתירוץ 2, שתירוץ זה נחשב "דחוק"] משמע שהיא סוברת כמותו דווקא.
8.
ובפסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה א:
מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה, א ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך *, מי שטעה באחת משלש ברכות הראשונות חוזר לראש, ואם טעה באחת משלש ברכות אחרונות יחזור לעבודה, ואם טעה באחת מן האמצעיות ב חוזר לתחלת ברכה שטעה בה ומשלים תפלתו על הסדר, וכן ש"צ שטעה כשהוא מתפלל בקול רם על דרך זו הוא חוזר.
9.
הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה א
[ב] כרב אסי דאמר אמצעיות אין להן סדר ודלא כרב הונא דאמר חוזר לאתה חונן וכן פר"י חדא דקאי רב ששת בשיטתיה דרב אסי ועוד דפרכינן ממתניתין לרב הונא ודחק לשנויי אליביה ועוד דרב הונא תלמיד לגבי רב אסי ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכן פי' ר"ח וכן רש"י וה"ג ור"י אלפס אמנם רש"י כתב שאם דלג ברכה ואח"כ נזכר אומר אותה שלא במקומה הואיל ואין להן סדר ול"נ לר"י דאמרינן בפרק תפלת השחר שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות על הסדר לפני ר"ג ביבנה ועוד דתנן הקורא את המגלה למפרע לא יצא ותנן וכן בהלל וכן בק"ש וכן בתפלה ע"כ כתב ר"י בשם רשב"ם כרבינו המחבר ועוד הביא ראיה מתוס' דמכילתין ע"ש בתוספות וכן פר"י אלפס ע"כ:
הוא מביא את דברי התוס' שפוסקים כרב אסי - וכרמב"ם.
10.
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה א:
מי שטעה וכו'. שם (דף ברכות דף ל"ד.) אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה חונן באחרונות חוזר לעבודה ורב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר. הרי שניהם מודים דג' ראשונות כיון דענין אחד הם שהוא מסדר שבחו של מקום קודם תפלה כברכה אחת הן וכן ג' אחרונות הם ענין אחד שהם כמי שמקבל פרס מרבו ומשבחו והולך לו כברכה אחת הן ופסקו כל הפוסקים הלכה כרב אסי
דפשטא דמתני' מסייעא ליה דתנן מהיכן מתחיל מתחילת הברכה שטעה בה.
ובפירוש אין להם סדר י"מ דהיינו שאם שכח ברכה אחת או טעה בה ונזכר אחר שעבר מקומה אומרה במקום שזוכרה ודיו. ודעת רבינו כדעת הרי"ף ז"ל שכתב דאין להם סדר היינו דלא דמו לג' ראשונות וג' אחרונות שאם טעה באחת מן האמצעיות אינו חוזר לאתה חונן אלא לברכה שטעה בה וגומר משם ואילך וכן דעת הרא"ש ז"ל. וכתב עוד הרא"ש שאם שכח ש"ץ עננו בין גואל לרופא שוב אינו אומרה שאם היה אומרה היה צריך לומר אח"כ כל הברכות כסדר והויא ברכה לבטלה:
ה"כסף משנה" מביא נימוק נוסף מדוע יש לפסוק דווקא כרב אסי: פשט משנתנו מתאים לרב אסי: "מתחיל מתחילת הברכה שטעה בה". משמע ממנו כלל, שיש להעדיף את הדעה [אם אין עקרונות אחרים] שמתאימה לפשט המשנה.
11.
יש פוסקים שפוסקים דווקא כרב הונא [ונניח שגם ללא שינוי הגירסא בגמרא]. יתכן שהם יטענו שיש קשיים בכל אחד מתירוצי תוס', ולכן יתכן שהלכה דווקא כרב הונא, כי אולי רב הונא חלק על רב אסי רק אחרי מותו של רב אסי, ואולי הם סוברים ש"הלכה כבתראי" גם כשמדובר בתלמיד נגד רבו [אם לא מדובר שהרב והתלמיד דנים ממש זה עם זה] – ובתנאי שהכלל של "הלכה כבתראי" חל גם בין חכמי דורות האמוראים הראשונים - ואולי בגלל שדברי רב הונא הוקדמו בגמרא לדברי רב אסי.
