הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר המושגים: "הלכה כרבי עקיבא"; "סתם בברייתא"

ברכות לו ע"א-ע"ב

אמר רב יהודה אמר רב: צלף של ערלה בחוצה לארץ - זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין. למימרא, דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי? ורמינהו: על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה, ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ! - הוא דאמר כרבי עקיבא;
דתנן, רבי אליעזר אומר: צלף - מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין, רבי עקיבא אומר: אין מתעשר אלא אביונות בלבד, מפני שהוא פרי. - ונימא: הלכה כרבי עקיבא! - אי אמר הלכה כרבי עקיבא, הוה אמינא - אפילו בארץ, קמשמע לן: כל המיקל בארץ - הלכה כמותו בחוצה לארץ, אבל בארץ
הא לא קשיא; בית שמאי ספוקי מספקא להו, ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא. מכל מקום, לבית שמאי הוה ליה ספק ערלה, ותנן: ספק ערלה בארץ ישראל - אסור, ובסוריא - מותר, ובחוצה לארץ - יורד
ולוקח, ובלבד שלא יראנו לוקט! - רבי עקיבא במקום רבי אליעזר עבדינן כותיה, ובית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. 
 
1.
בסוגיה זו יש דיון אצל הפרשנים על כלל הפסיקה ביחס לבית שמאי וביחס לרבי עקיבא.
מה שברור הוא שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי בין לקולא בין לחומרא ["בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה"],

2.
אולם ביחס לרבי עקיבא הניסוח "רבי עקיבא במקום רבי אליעזר עבדינן כוותיה" לא ברור.

3.
יש אומרים שלפי מסקנת הסוגיה הלכה כרבי עקיבא נגד רבי אליעזר [שהיה רבו של רבי עקיבא] לגמרי – בין לקולא בין לחומרא, בין בארץ ובין בחוץ לארץ - ורבי אליעזר במקום רבי עקיבא אינה משנה.

3.1
ובזה מסבירים בפשטות את פסק הרמב"ם שלא מבדיל בין חוץ לארץ לארץ לגבי הדין שאוכל הקפריסין של ערלה.

4.
ויש אומרים, שאין הלכה כרבי עקיבא נגד רבי אליעזר כשיש ברייתא נגדו. ראה בהרחבה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כז.

5.
כלל נוסף – שנלמד מסוגייתנו – גם לפי מי שפוסק שהלכה כרבי עקיבא מחברו [ולא מחבריו] הרי כלל זה חל אפילו נגד רבו – רבי אליעזר ["ילקוט ביאורים", שם, הערה קח]. ויש לשאול האם תקף כלל זה גם לגבי כל מי שנקבע שהלכה כמותו "מחברו", כמו לגבי "רבי".

6.
כלל נוסף: כשיש מחלוקת במשנה ו"סתם" בברייתא, אין הלכה כ"סתם" שבברייתא. [ולא שייך כאן הביטוי "סתם ואחר כך מחלוקת" ולהיפך "מחלוקת ואחר כך סתם"], כי אין קשר לסדר בין משנה ברייתא. וכלל נוסף: גם כשקובעים על פי הכלל "אין הלכה כסתם" הכוונה היא, שלא חייבים להכריע כ"סתם" אבל אפשרי – "ילקוט ביאורים", שם, עמוד כז הערה קיב.