הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושגים: "יחיד ורבים"; "והלכתא"; "קיימא לן"

ברכות לח ע"א

שעל הפת הוא אומר המוציא וכו'.
תנו רבנן: מה הוא אומר? המוציא לחם מן הארץ, רבי נחמיה אומר: מוציא לחם מן הארץ.
אמר רבא: במוציא כולי עלמא לא פליגי דאפיק משמע, דכתיב +במדבר כ"ג+: אל מוציאם ממצרים,
כי פליגי - בהמוציא; רבנן סברי: המוציא - דאפיק משמע, דכתיב: +דברים ח'+ המוציא לך מים מצור החלמיש; ורבי נחמיה סבר: המוציא - דמפיק משמע, שנאמר: +שמות ו'+ המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ורבנן? - ההוא, הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל: כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים, דכתיב +שמות ו'+: וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא. משתבחין ליה רבנן לרבי זירא % את % בר רב זביד אחוה דרבי שמואל בר רב זביד דאדם גדול הוא, ובקי בברכות הוא. אמר להם: לכשיבא לידכם הביאוהו לידי. זמנא חדא איקלע לגביה, אפיקו ליה ריפתא, פתח ואמר מוציא. אמר: זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא? בשלמא אי אמר המוציא -
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לח עמוד ב
אשמעינן טעמא, ואשמעינן דהלכתא כרבנן; אלא דאמר מוציא מאי קמשמע לן? –
ואיהו דעבד - לאפוקי נפשיה מפלוגתא.
והלכתא: המוציא לחם מן הארץ, דקיימא לן כרבנן, דאמרי: דאפיק משמע.

1.
מחלוקת בברייתא אם מברכים "המוציא לחם מן הארץ", או "מוציא...". רבא קובע שהמחלוקת היא רק לגבי ניסוח "המוציא", אבל כולם מודים שהיה ראוי [מבחינת הניסוח ומשמעות המילה – שמברכים על לשעבר] לברך "מוציא".

2.
ואמנם אותו חכם המוזכר בגמרא ברך "מוציא" כי מתאים לפי כולם, ובלשון הגמרא "לאפוקי נפשיה מפלוגתא".

3.
והגמרא קובעת "והלכתא... "המוציא... כרבנן..." כלומר, למסקנת הסוגיה - כרבנן ויש לומר דווקא "המוציא", ומובא בפרשנים שאם אמר "מוציא" יצא ידי חובה.

4.
משנה ברורה סימן קסז ס"ק טז:

(טז) המוציא - בה"א קודם המ"ם ואם בירך מוציא יצא:

5.
רמב"ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ב:

האוכל פת חייב לברך לפניה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ, ולאחריה ארבע ברכות, אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה, ולאחריו בורא נפשות רבות, א אכל קמח מברך ב לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות.

6.
כסף משנה הלכות ברכות פרק ג הלכה ב:

[ב] האוכל פת וכו'. כך פשוט פרק כיצד מברכין (ברכות דף ל"ה; ברכות דף ל"ח) שעל הפת הוא אומר המוציא ובגמרא איפליגו אי אומר מוציא או המוציא ואסיקנא והלכתא המוציא:

ה"כסף משנה" מזכיר את ה"והלכתא" בסוגייתנו כמקור ברור לדברי הרמב"ם, והדברים פשוטים.

7.
בפרשנים מובאת שאלה מרכזית: הרי בברייתא יש מחלוקת בין רבי נחמיה וחכמים, והרי הכלל הוא שהלכה כרבים ומדוע יש צורך לפסוק במפורש כחכמים!

8.
ונראה ליישב בפשטות: הרי רבא קובע ש"מוציא" מתאים לפי כולם, אם כן, היינו צריכים לפסוק שלכתחילה יאמר "מוציא" [שמתאים גם לחכמים] ורק בדיעבד, שיצא ידי חובה אם אמר "המוציא". לכן נזקקה הגמרא לקבוע "והלכתא", שלכתחילה יש לומר דווקא את הלשון שלגביה יש מחלוקת – "המוציא".

8.1
וראה בפרשנים – שמסתמכים על הירושלמי – מדוע באמת לא משתמשים ב"מוציא" שמתאים לפי כולם, והנימוק הוא, שלא יערבב אותיות דומות.