הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושג: "נימא כתנאי"

ברכות לט ע"א

נימא כתנאי, דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא, הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות, נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך, קפץ וברך על הפרגיות, לגלג עליו חבירו. כעס בר קפרא, אמר: לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג אני כועס; אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם - אתה על מה לגלגת עליו? חזר ואמר: לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך אני כועס. ואמר: אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן? תנא: ושניהם לא הוציאו שנתן. מאי לאו בהא קא מיפלגי; דמברך סבר: שלקות ופרגיות שהכל נהיה בדברו, הלכך חביב עדיף; ומלגלג סבר: שלקות - בורא פרי האדמה, פרגיות - שהכל נהיה בדברו, הלכך פירא עדיף! –
לא, דכולי עלמא שלקות ופרגיות שהכל נהיה בדברו,
והכא בהאי סברא קא מיפלגי; מר סבר: חביב עדיף, ומר סבר: כרוב עדיף, דזיין.

1.
בעמוד הקודם נחלקו אמוראים מהי הברכה על שלקות, "בורא פרי האדמה" או "שהכל", והגמרא מנסה לתלות את המחלוקת במחלוקת תנאים [בין אם משמעות הביטוי "נימא כתנאי" היא קושיה ובין אם זו "רק" קביעה].

2.
הקושי הוא, הרי מדובר כאן בתלמידי "בר קפרא" שהם בודאי אינם נחשבים תנאים, ומדוע גמרא קוראת להם "כתנאי"?

3.
ונראה לומר: נראה ממהלך הסוגיה שכל אחד מתלמידי בר קפרא היה משוכנע, שזוהי דעתו של רבם, וממילא מדובר בשתי אפשרויות בדעתו של בר קפרא, וזה דומה למחלוקת בין שני תנאים וניתן לכנות את שתי האפשרויות בביטוי "כתנאי".