הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמוראים: רב הונא ורב יהודה
ברכות לח ע"א
אמר רבי זירא, כי הוינן בי רב הונא אמר לן: הני גרגלידי דלפתא, פרמינהו פרימא רבא - בורא פרי האדמה, פרימא זוטא - שהכל נהיה בדברו. וכי אתאן לבי רב יהודה אמר לן: אידי ואידי בורא פרי האדמה, והאי דפרמינהו טפי - כי היכי דנמתיק טעמיה.
1.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רה סעיף ד:
חתכן (טו) לחתיכות קטנות, לא נשתנית (טז) ברכתן (יז) מפני כך.
בפשטות נפסקה ההלכה כרב יהודה [ראה "בירור הלכה", עמוד קנ, בבירור השמטת הרמב"ם של דין זה, כי הוא נלמד מהעיקרון שעל שלקות מברך בורא פרי אדמה.
2.
מסוגייתנו משמע שהיו תלמידים [כרב זירא בסוגייתנו] ששימשו גם את רב הונא וגם את רב יהודה.
3.
לגבי כלל ההכרעה בין שניהם:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרח:
רב הונא +הג"ה רב נחמן כצ"ל כי כן איתא בגמרא ובכ"מ והרא"ש, רי"ף+ ורב יהודה. יש לפסוק כרב יהודה, כ"מ פ"ד מהלכות נדרים הלכה י"ד ושכן פסקו הרא"ש והר"ן:
4.
בבירור דבריו דנו האחרונים המאוחרים יותר:
שבת של מי מסכת שבת דף קנה עמוד א:
ולענין הלכה הרא"ש ושאר פוסקים פסקו כרב יהודה ונראה טעמם כמ"ש הרב כ"מ בפ"ד דנדרים דין י"ד דכל היכי דפליגי רב הונא ורב יהודה הלכה כרב יהודה וכמ"ש הרב יד מלאכי בסימן תר"מ [אולי "תרח"?] וסיים שכן כתבו הרא"ש והר"ן
עד כאן כדברי ה"יד מלאכי" לעיל.
4.1
המשך דבריו:
אמנם לפי האמת האי כללא ליתא דראה ראיתי בהרא"ש גופיה במסכת ב"ק פרק הגוזל עצים על דף צ"ז מהש"ס גבי ההוא ענינא דכסף דנפסל דפליגי רב הונא ורב יהודה דכתב בהדיא דהלכתא כרב הונא משום דרביה דרב יהודה הוא
וכ"כ הרב הליכות אלי בדף ס"ב ע"ב.
ועיין בספר החשוב סדר הדורות דף ע"ח ע"ד והתימה גדולה מרב כהנא בעל יד מלאכי דאישתמיטיתיה דברי הרא"ש דבב"ק דכתב בהפך ודברי הרב הליכות אלי הנזכר
הוא מביא פוסקים שמכריעים עקרונית דווקא כרב הונא שהיה רבו של רב יהודה.
4.2
המשך דבריו:
והדין עם הרב המופלא גאון עוזינו מהרח"א זצ"ל שכתב עליו בספר עין זוכר במערכת רי"ש אות י"ד דנסחא מוטעת נזדמנה לפני רב כהנא בס' כסף משנה
וצ"ל רב נחמן ורב יהודה והגם דלא זכר שר דברי הרא"ש דקמא להקשותו טפי סוף כל סוף הכלל ליתא אלא איפוך איתמר דרב הונא ורב יהודה הלכה כרב הונא
כעקרון יש לפסוק כרב הונא נגד רב יהודה כי רב הונא היה רבו של רב יהודה.
4.3
המשך דבריו:
וכי תימא אמאי פסקינן הכא כרב יהודה נדחק נפשין למימר דאע"ג דמתרצינן הקושיא סוף סוף הגמר' מסיק דברי רב הונא בקושיא ולא מסתייה להתחכם יותר ולתרץ אנן הקושיא כדי לפסוק כותיה כיון דלא ניחא להש"ס לתרץ קושייתיה ודין הוא טעמא דכתב הרב"י ז"ל בסי' שכ"ד ע"ש דכיון דסלקא דברי רב הונא בקושיא לית הלכתא כותיה ע"ש ודוק:
אבל בסוגייתנו הלכה כרב יהודה כי היה קושי בגמרא על שיטת רב הונא.
