הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושגים: "ופליגא ד..."; "והלכתא"

ברכות לט ע"א-ע"ב

אמר רב חייא בר אשי: פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא. ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: צריך שתכלה ברכה עם הפת.
מתקיף לה רבא: מאי שנא צנומה דלא - משום דכי כליא ברכה אפרוסה קא כליא; על הפת נמי, כי קא גמרה - אפרוסה גמרה!
אלא אמר רבא: מברך ואחר כך בוצע.
נהרדעי עבדי כרבי חייא, ורבנן עבדי כרבא.
אמר רבינא, אמרה לי אם: אבוך עביד כרבי חייא, דאמר רבי חייא: צריך שתכלה ברכה עם הפת, ורבנן עבדי כרבא.
והלכתא כרבא, דאמר: מברך ואחר כך בוצע.

1.
בפשטות יש בסוגיה שתי דעות:
דעה א: מברכים המוציא גם על פרוסה,
ודעה ב: מברכים המוציא רק על ככר שלמה,
או שמדובר בפרוסה שלמה לעומת פרוסה מפוררת יותר.

2.
כמו כן נראה בפשטות שהאמוראים "רב חייא בר אשי" ו"רבי חייא" חיו לפני רבא.

3.
מפשט המסקנה ההלכה היא כרבא: מברך ואחר כך בוצע [את השלם], ולא מברך תוך כדי [או אחרי] הבציעה.

4.
וכך פוסק הרמב"ם הלכות ברכות פרק ז הלכה ב:

בעל הבית מברך המוציא ומשלים הברכה ואח"כ בוצע, והאורח מברך ברכת המזון כדי שיברך לבעל הבית, ואם היו כולן בעלי הבית הגדול שבהן בוצע והוא מברך ברכת המזון.

5.
ראה ב"מתיבתא", שרבא חולק על שני האמוראים שהוזכרו לפניו [לגבי שיטת הרי"ף – שכנראה מסביר אחרת את הגמרא - יש דיון באחרונים].

6.
יש בגמרא כמה שלבי הכרעה:

6.1
בבתי מדרש שונים הכריעו ההלכה באופן שונה.

6.2
רבינא מביא בשם אימו שאמנם היו שתי הכרעות שונות אבל אביו של רבינא לא פסק כרבא.

6.3
ההכרעה הסופית של הגמרא: כרבא.

7.
אם מדובר ברבינא האחרון יוצא שמי שאמר את ה"והלכתא" היו מאוחרים לתקופת "עורך הגמרא" – הסבוראים [ראה ב"רבנן סבוראי", עמוד 77].

8.
ואולי יש אפשרות לומר: רבינא עצמו הוא זה שאומר את ה"והלכתא". הסבר: רבינא מעיד מה סיפרה לו אימו על הכרעת אביו של רבינא. לשם מה נועד ה"סיפור"? כנראה ללמדנו שרבינא באמת לא נהג כאביו, אלא פסק כרבא.

9.
לפי הרב קאפח שיטת הרמב"ם – באופן עקרוני - היא לפסוק כשיטה שמופיעה בגמרא אחרי הביטוי "ופליגא ד...". לפי זה הלכה צריכה להיות כרבי חייא!

9.1
מסביר הרב קאפח ["כתבים", עמוד 561], שבאמת מהגמרא משמע, שהלכה כרבי חייא – כי חכמי נהרדעא ואביו של רבינא פסקו כמותו, אלא שהש"ס פסק הלכה כרבא דהוא בתרא, ומחמת קושייתו על שיטת רבי חייא.

9.2
ולכאורה דבריו קשים: וכי הרמב"ם לא ידע מפסק ההלכה של ה"והלכתא", והרי בסופו של דבר דברי החכם שמופיע אחרי "ופליגא ד..." לא נפסקו להלכה!

9.3
ונראה להסביר: לפי ההסבר שה"והלכתא" נפסק אחרי תקופת התלמוד, הרי שבאמת לפי "עורך הגמרא" [רב אשי ורבינא] באמת הלכה כרבי חייא. והסבוראים – שאמנם דעתם מכריעה ההלכה - לא התחשבו בביטוי "ופליגא ד..." שכנראה נכתב על ידי רב אשי ורבינא.