פלפלים / הרב הלל בן שלמה

ברכות לו ע"ב
 

האמוראים נחלקו בברכת הפלפלים: רב ששת סובר כי מברכים עליהם שהכל, ואילו רבא פוטר לגמרי, לשיטתו שהכוסס פלפל וזנגביל ביום הכיפורים פטור. לכאורה, יש לחלק בין הכסיסה ביום הכיפורים, שהיא אכילה שלא כדרכה, לבין ברכת האכילה; אולם למסקנת הסוגיה המדובר בפלפל יבש, שאין דרך לאוכלו, וכן נפסק להלכה (רמב"ם ברכות ח,ז; שו"ע או"ח רב,טז). המאירי מעיר, שהכסיסה המדוברת היא אכילה רגילה, אלא שכל דבר שאין דרך לאוכלו, אכילתו נחשבת לכסיסה.
 

חיוב ערלה

לדברי רבי מאיר בברייתא שבגמרתנו, יש ללמוד מריבוי הפסוק "עץ מאכל", שעץ שטעם עצו ופריו שוים כמו הפלפלים, חייב בערלה. רש"י בסוכה (לה,א ד"ה רותם) מבאר, כי היינו עלולים לחשוב שהפלפלים אינם חייבים בערלה, מפני שהעץ שלהם הוא נמוך, והם נחשבים כירק. התוספות שם (ד"ה ללמדך) תמהים על דברים אלו, שהרי עצים רבים הם נמוכים, ובכל זאת אין כל ספק שפירותיהם אסורים משום ערלה. לדברי התוספות, מאחר שסוף הפלפלים להתייבש ולהתקשות, ובשלב זה הם אינם נחשבים לפרי, כמבואר לעיל, היינו חושבים שאין לחייב בהם משום ערלה. גם לגבי אתרוג ותלתן נזכר כי טעם עצו ופריו שוים. לדברי התוספות שם, יש לרבות דווקא את הפלפלים לעניין ערלה, משום שהתלתן הוא ירק ואינו פרי, ולגבי האתרוג הדבר יותר פשוט שיש בו חיוב ערלה. 
 

ברכת הפלפלים

בגמרא לא נזכר במפורש מה מברכים על הפלפלים כשהם רטובים. נראה לכאורה, כי מאחר שהם נחשבים לאילן, מברכים עליהם בורא פרי העץ, וכן כותבים כמה מהראשונים, וכן דעת הגר"א (וראה בשער הציון סי' רב סקפ"ט). אבל לדברי הרמב"ם והשו"ע שם, מברכים עליהם בורא פרי האדמה. בטעם הדבר כותב הכסף משנה, כי אנשים לא נוטעים את העצים על דעת לאכול את הפלפלים כמות שהם (אלא רק בתור תבלין), ועל כן יש לשנות קצת בברכתם (בדומה לברכת האדמה על העלים והקפריסים הנזכרת לעיל לו,א).