סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים – רימון מצוי

 

"תאנה כגרוגרת להוצאת שבת. רמון כדתנן: כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים. ארץ זית שמן אמר רבי יוסי ברבי חנינא: ארץ שכל שיעוריה כזיתים" (ברכות, מא ע"א).

פירוש: "רמון" אף הוא בא להשמיענו שיעור, כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: כל כלי בעלי בתים (של אנשים סתם), אם ניקבו, הריהם יוצאים מכלל שימוש ככלים, ולכן אין טומאה חלה עליהם עוד ושיעורן, כלומר, שיעור נקיבתם של כלים אלה הריהו כרמונים, שכל עוד שיעור הנקב קטן מזה עדיין משתמשים בהם, ונחשבים הם ככלים. ועל הכתוב "ארץ זית שמן" אמר ר' יוסי בר' חנינא, יש לדרוש פסוק זה כך: ארץ שכל שיעוריה כזיתים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: רימון מצוי    שם באנגלית: Pomegranate    שם מדעי:  .Punica granatum L 

שם נרדף במקורות: רימונא שמות בשפות אחרות: ערבית - רמאן


נושא מרכזי: בחינת גודל הרימון במקורות בהשוואה לגודלו בימינו.


הרימון הוא עץ פרי שתפס מקום חשוב מאד בעולם העתיק דבר שבא לידי ביטוי בעושר האיזכורים שלו במקורותו. הרימון הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח' ח'). לכן הוא הובא על ידי המרגלים כהוכחה לטובה של ארץ ישראל "ואשכול ענבים... ומן הרמנים ומן התאנים" (במדבר י"ג כ"ג). בניגוד לארץ נושבת מתואר המדבר כמקום שאין בו רימון, "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון".

בניגוד לעצי פרי אחרים הרי שברימון אין ויכוח לגבי זיהויו והמפרשים אף לא טרחו לבארו. תאוריו הרבים במקורות, הופעתו הרצופה בציורים, פסיפסים ועוד, הדמיון בין שמו בעברית ושמותיו בשפות קרובות אינם מותירים מקום לספק שהרימון המקראי הוא הפרי הנקרא בשם זה גם בפינו. עדות ברורה נוספת היא המשנה בכלים (פי"ז מ"א): "כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים וכו'". משנה זו מובאת בסוגייתנו ומפרש כאן רש"י: "שיעורן כרמונים - ניקב כמוציא רמון טהור. בעלי בתים חסים על כליהם הלכך ניקב כמוציא קטניות מצניעו לזיתים, ניקב כמוציא זית משתמש לאגוזים, ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים, אבל של אומן העומד למכור לא הוי שיעוריה בהכי". ממשנה זו משתמע שהרימון הוא הפרי הגדול ביותר הנשמר בכלים ברשות בעלי בתים ואכן הרימון, ובמיוחד המבויית, גדול בהרבה משאר הפירות. 

רש"י מדרג את הפירות בסדר עולה על פי גדלם כאשר את האגוזים הוא משבץ מתחת לרימונים. דירוג זה מופיע בגמרא בעירובין (כט ע"א): "רבי שמעון בן אלעזר אומר: עוכלא תבלין, וליטרא ירק, ועשרה אגוזין, וחמשה אפרסקין, ושני רמונים, ואתרוג אחד ואמר גורסק בר דרי משמיה דרב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב: וכן לעירוב" (1). רבי שמעון בן אלעזר מנה את הכמות המינימלית שיש לתת כמעשר עני וכנראה המדד הקובע הוא מכפלת גודל הפרי במספר הפירות שיש בהם כדי שביעה. רק בהמשך הסוגיה מצטרף שיקול נוסף שיש להתחשב בו והוא ערכם של הפירות. בדברי רבי שמעון בן אלעזר מופיע האתרוג כפרי הגדול ביותר דבר הסותר, לכאורה, את הצעתי לראות ברימונים את הפרי הגדול ביותר. סתירה זו מובילה אותי למסקנה שאכן פירות האתרוג העשויים להיות גדולים בהרבה משאר הפירות לא נשמרו בכלים אלא הונחו כבודדים. מסיבה זו סיים רש"י לגבי "בעלי בתים": "ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים" ולא המשיך "ניקב כמוציא רמון משתמש בו אתרוגים". 

אחד מהקוראים הפנה את תשומת לבי לדברי רבי במסכת סוכה (לה ע"א): "רבי אומר: אל תקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומין, הכי נמי יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין. אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין? אלא הכי קאמר: עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים". מכיוון שהפירות לא מבשילים יחד הם אינם נלקטים כאחד, וממילא לא משמרים אותם בכמויות הזקוקות לכלים.

 

    

 

הרחבה

הרימון כסמל וכקישוט

המבנה החיצוני והפנימי של פרי הרימון הפכו אותו לסמל בתחומים שונים. הרימון מסמל ברכה בגלל מספר הגרגירים הגדול שבו ולכן הוא עולה על שולחננו בראש השנה כאחד מן ה"סימנים" בברכה של "ירבו זכויותינו כרימון". על שולי המעיל של הכהן הגדול אנו מוצאים את רימוני זהב. בגלל יופיו הרימון מסמל את הרעיה:  "כ‏פֶ‏לֵח הָ‏רִמּ‏וֹ‏ן רַ‏קָ‏תֵךְ" (שיר השירים ד', ג') "שְׁלָ‏חַ‏יִךְ פַּ‏‏רְדֵס רִמּ‏וֹ‏נִים" (שיר השירים ד', י"ג). יופיו של הרימון בא לידי ביטוי בדברי הירושלמי (סוכה, י"ד ע"ב): "רימונא פריו הדר ואין עצו הדר".

בגלל יופיו וערכו הסמלי הרימון שימש לקישוט בתחומים שונים. השתמשו ברימון לקישוט סוכות כפי שנאמר בתוספתא: "תולה בה אגוזין ורימונין וגלוסקאות ואשכולות של ענבים ועטרות של שובלין" (פ"א משנה ז'). אנו מוצאים רימונים כעיטורים למטבעות, ציורי קיר, פסיפסים, נרות חרס ועוד. גם אנחנו משתמשים ברימוני כסף או נחושת כקישוט לספרי התורה. חשיבותו של הרימון בתחומים השונים באה לידי ביטוי בכך שמקומות שונים בארץ נקראים על שמו. אנו מוצאים את הערים רמון בנחלת שבט שמעון (יהושע ט"ו ל"ב, י"ט ז') ובנחלת שבט זבולון (שם, י"ג), ו"גת רימן" בנחלת שבט דן (שם מ"ה). בנחלת שבט בנימין אנו מוצאים את "סלע רמון" (שופטים כ' מ"ז).
  

   
 רימונים מפסיפס בית הכנסת במעון – המאה 5-6 לספירה    

 

ביולוגיה

הרימון הוא עץ נשיר הנכלל במשפחת הרימוניים (Punicaceae) הנמנית עם סדרת ההדסאים (Myrtales), וקרובה למשפחת ההדסיים (Myrtaceae) על בסיס דמיון בצורת הפרחים - גביע נוקשה, עלי כותרת מפורדים וריבוי אבקנים.

הרימון בויית כנראה באלף השלישי לפנה"ס דבר המציב אותו בין המינים המוקדמים של עצי הפרי המבוייתים בעולם העתיק. מין הבר שממנו הוא בויית זוהה ברמה גבוהה יחסית של בטחון. עצי בר של רימון גדלים במספרים גדולים בדרום החגורה הכספית, בצפון מזרח טורקיה ובאלבניה ומונטנגרו. מוצא מין התרבות הוא באזור ההרים שמדרום לים הכספי (איראן של ימינו), משם הופץ לכל ארצות אגן הים התיכון לפני כ – 4,000 שנה. חרצנים מפוחמים וקטעי קליפות של רימון נמצאו ביריחו ובערד של תקופת הברונזה המוקדמת (תקופת האבות) ובאתרים רבים נוספים במרחב החל מתקופה זו ואילך. פרי יבש גדול ושלם נמצא בקברו של Djheuty שהיה ראש המשרתים של המלכה חתשפסות המתוארך בערך לשנת 1470 לפנה"ס. מאחר וטיפוס הבר לא נמצא בדרום הלבנט מציאתם של שרידי הרימון מתקופת הברונזה הקדומה בישראל מאוששת את ההשערה שכבר בתקופה זו הוא היה אחד מהגידולים החקלאיים. כתוצאה מהביות התקבלו פירות גדולים יותר ומעבר מרבייה מינית לרבייה אל-מינית. ניתן לרבות גנוטיפים רצויים בעזרת השרשה של יונקות הנמצאות בתרדמת חורף. הפירות מתפתחים בעקבות הפרייה עצמית.

הרימון הוא עץ נמוך או שיח המגיע לגובה כ-3 מטרים. עליו מסורגים, (2) מאורכים ומבריקים, וקצות ענפיו נוקשים ומחודדים ולכן הם דוקרניים. בחורף משיר הרימון את עליו ובתחילת האביב הוא שב ומלבלב. העלים הצעירים אדמדמים ומשנים את צבעם לירוק כחודש לאחר הלבלוב. בתחילת הקיץ (בחודשים מאי - יוני) פורח הרימון. פרחיו האדומים ערוכים במקבצים של שניים עד ששה. עלי הכותרת עולים מתוך גביע נוקשה דמוי כד ששוליו מפוצלים למספר שיניים מפושקות, כמעין כתר. פרי הרימון הוא ענבה (3) המכילה מאות זרעים והוא מתפתח מתוך הגביע.

לטובת הקורא שעדיין לא מכיר את מבנה הפרח נקדים כמה מושגים מבוטניקה (העזר בשרטוט למעלה). הפרח מכיל את איברי הרבייה של הצמח ובדרך כלל האיברים הזכריים והנקביים נמצאים יחד בפרח. אברים אלו עטופים בעלי מעטפת שבדרך כלל היא כפולה: עלי מעטפת ירוקים בדרך כלל (ברימון הם אדומים) הנקראים עלי גביע ועלי מעטפת פנימיים יותר הנקראים עלי כותרת. החלק הזכרי הוא האבקנים המכילים גרגירי אבקה. החלק הנקבי כולל את השחלה המכילה את הביציות שהן תאי המין הנקביים, עמוד העלי והצלקת. תפקיד הצלקת לקלוט את גרגירי האבקה ולאפשר להם להעביר את גרעיני התא שלהם אל הביציות דרך עמוד העלי. חדירת גרעיני התא של גרגירי האבקה אל הביציות מהווה את תהליך ההפרייה. הביציות מתפתחות לאחר ההפרייה לזרעים ואילו השחלה מתפתחת לפרי. קיימים מיני צמחים בהם הפרי כולל לא רק את השחלה אלא גם חלקי פרח נוספים כמו שנראה ברימון שבו עלי הגביע והאבקנים משתתפים במבנה הפרי. ברימון ניתן להבחין בשני טיפוסי פרחים: 1. טיפוס דמוי כד בעל עמוד עלי גבוה המסוגל להתפתח לפרי בעקבות האבקה. 2. טיפוס דמוי פעמון בעל עמוד עלי נמוך שנושר מבלי להתפתח לפרי.

בפרי הבשל של הרימון אנחנו יכולים לראות שרידים הקשורים למבנה הפרח. במשנה בעוקצין (פ"ב מ"ג) מוזכרים חלקי הרימון: נץ, פטמה ומסרק. הגביע הנוקשה של הפרח גדל תוך כדי היווצרות הפרי ועוטף אותו כאשר בקצה נמצא ה"מסרק" המורכב מ – 5-9 עלי גביע. אליהם מחוברים האבקנים הרבים הנקראים בלשון המשנה "נץ". ה"נץ" הוא גם הגביע (ראה להלן). במרכז המסרק והנץ נמצאת ה"פטמה" שהיא בליטה מעוגלת, שריד עמוד העלי.
 

 

 
כאמור, מין הבר של הרימון לא נמצא בארץ אלא רק מין התרבות שאיננו מתחדש מזרעים באופן טבעי, אך לאחר שנשתל הוא יכול לשרוד כצמח בר גם ללא טיפול האדם. הרבייה היא בעזרת ייחורים. פרי הרימון נאכל ונסחר מאז העת העתיקה, בזכות חיי המדף הארוכים שלו כפרי שלם (כחודש ויותר) או כגרגירים. גרגירי הרימון הופרדו ויובשו וניתן היה לשמר אותם כמו צימוקים וגרוגרות. לרימון הייתה חשיבות רבה גם כפרי בעל סגולות רפואית. בעת החדשה פחתה צריכת הרימון בשל אי-הנוחות בקילופו ובפריטת גרעיניו אבל בשנים האחרונות עולה קרנו שנית בכל העולם בזכות מחקרים שהוכיחו את חשיבותו הרפואית. הוכח שהוא נוגד חימצון יעיל, מפחית את רמת הכולסטרול ועוד. הוא משמש להכנת יין ומיץ. מלבד היותו עץ פרי הרימון משמש כעץ נוי ובמיוחד הזנים הננסיים הגדלים כשיחים מרובי-פרחים שגובהם עד כחצי מטר, וזנים בעלי פרחים מרובי עלי כותרת. בתקופת המשנה הכינו מקליפת הרימון דיו. הטאנינים (4) שברימון ובקליפתו שימשו בעבר גם לעיבוד וצביעה של עורות. עץ הרימון שימש להכנת השיפודים לצליית קרבן הפסח. "כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח, מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ" (פסחים, פ"ז משנה א').

 


(1) פירוש: ר' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: המחלק מעשר עני לעניים לא יפחות להם משיעור עוּכְּלָא (שמינית לוג) של תַּבְלִין, וְכן לא יפחות משיעור לִיטְרָא [לוג] יָרָק, וְכן לא פחות מ עֲשָׂרָה אֱגוֹזִין, וְכן מחֲמִשָּׁה אֲפַרְסְקִין, וְכן לא יפחות משְׁנֵי רִמּוֹנִים, ומאֶתְרוֹג אֶחָד, שאלו הם שיעורים הראויים לנתינה. וְאָמַר גּוּרְסַק בַּר דָּרֵי מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של ר' מְנַשְׁיָא בַּר שְׁגוּבְּלֵי מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של רַב: וְכֵן הוא הדין לָעֵירוּב.
(2)
הם מחוברים לגבעול לסירוגין בניגוד למצב הקיים בעלים בעלי סידור נגדי שבהם העלים מחוברים לגבעול זה לעומת זה.
(3) ענבה הוא שמו של כל פרי עסיסי המכיל זרעים רבים כדוגמת הענבים או העגבנייה.
(4) טאנינים הם תרכובות שצמחים שונים מייצרים ברקמות הקשות שלהם (כדוגמת קליפת הפירות). הטאנין גורם לשימור טבעי של יין. החומר מפרק שומנים בדם ולכן יש הממליצים לשתות כוס יין אדום ביום מטעמים בריאותיים. הטאנין נמצא בפירות בוסר וגורם לטעם מר ותחושת העקצוץ (עפיצות) ומשמש כאמצעי הגנה מפני אכילה על ידי בעלי חיים לפני ההבשלה.

 
 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12, עמ' 118.
י. פליקס, עולם הצומח המקראי, עמ' 48.
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים , עמ' 171.
ויקיפדיה – ערך: רימון מצוי

D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), p. 170-171.

לעיון נוסף:

ויקיפדיה על חשיבותו הרפואית של הרימון.
י. פליקס, עולם הצומח המקראי, עמ' 48. על הרימון בספרות חז"ל.
ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים , עמ' 171 על התפוצה של הרימון בארץ והממצאים הארכאולוגיים.
רימון מצוי באתר "צמח השדה"

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה. 



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר