הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

אמוראים: רב הונא ורב נחמן

ברכות  מב ע"א

רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא בריך. אמר ליה רב נחמן: עדי כפנא!
אלא: כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך.

1.
בפשטות מדובר בסוגיה על ברכה אחרונה. יש אומרים שמדובר ב"פת הבאה בכיסנין", וש אומרים, שמדובר אפילו בפת רגילה.

2.
רב הונא לא ברך [לפחות לא ברכת המזון] כי לא שבע ולא קבע סעודה, ורב נחמן טוען שצריך לברך ברכת המזון כי העיקרון של קביעות סוכה תלוי בנוהג כללי ולא במברך עצמו. ומכיון שרב הונא אכל כמות גדולה בודאי שהיה חייב לברך ברכה אחרונה או אפילו ברכת המזון.

3.
רמב"ם הלכות ברכות פרק ג הלכה ט :

עיסה שנאפת בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות, ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא, וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה והיא הנקראת פת הבאה בכסנין ז אף על פי שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות, ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא.

מפשט דברי הרמב"ם משמע שקביעות סעודה תלויה בכוונת המברך עצמו וכדינו של רב הונא.

4.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קסח סעיף ו:

פת הבאה (כג) בכיסנין, מברך עליו: בורא מיני מזונות, ולאחריו: ברכה אחת מעין שלש;
ואם אכל ממנו שיעור (כד) שאחרים רגילים יג לקבוע [ח] עליו, אף על פי שהוא לא שבע ממנו, מברך עליו:

מדברי השולחן ערוך ברור שפוסק כשיטת רב נחמן בסוגייתנו.

5.
ראה ב"מתיבתא", הערה ט, שמובאת מחלוקת פוסקים האם לפסוק כרב הונא או כרב נחמן.

6.
הליכות עולם שער חמישי פרק ב:
 

... רב הונא ורב הלכה כרב.
רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא דרבו דרב חסדא הוה.
רב אשי ורב כהנא הלכה כרב כהנא.
רב הונא ורב נחמן הלכה כרב נחמן בדיני וכרב הונא באיסורי.
וכן רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני.

לפי הכללים הנ"ל יש לפסוק בסוגייתנו כרב הונא וכך משמע ברמב"ם.

7.
מדוע בשולחן ערוך פסק כרב נחמן דווקא? מובא ב"מתיבתא", הערה ט, שיש אומרים שרב הונא הודה לרב נחמן ואת הביטוי "אלא: כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך" אמר רב הונא כהודאה לרב נחמן. כמו כן יש אומרים שבעצם העובדה שרב הונא לא הגיב [שלא כמו ההסבר במשפט הקודם] הרי זה סימן שהוא מודה לו ["שתיקה"].