הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושג: "אמר רבי... משום רבי..."

ברכות  מב ע"א

רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא, אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין. כי אתא, שמעינהו דקא מברכי המוציא. אמר להו: מאי ציצי דקא שמענא? דילמא המוציא לחם מן הארץ קא מברכיתו? - אמרי ליה: אין; דתניא רבי מונא אמר משום רבי יהודה: פת הבאה בכסנין מברכין עליה המוציא, ואמר שמואל: הלכה כרבי מונא.
אמר להו: אין הלכה כרבי מונא אתמר. אמרי ליה: והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל, לחמניות - מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא! - שאני התם דקבע סעודתיה עלייהו, אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו - לא. 

1.
הביטוי "דתניא רבי מונא אמר משום רבי יהודה" מעיד שרבי מונא אמר דברים בשמו של רבי יהודה אבל לא שמע ממנו ישירות, ראה "מתיבתא", הערה טז.

2.
אולם יש בכל זאת להעיר: הכללים הרגילים של הביטוי "אמר רב... אמר רב..." והדומה לו "אמר רב... משום רב..." נאמרו רק לגבי האמוראים, ואילו כאן בברייתא מדובר לגבי תנאים, ולכן גם הביטוי "משום" יכול לשמש במקרה ששמע ממנו ישירות, כי לא מופיע – בדרך כלל – אצל התנאים הביטוי: "אמר רבי... אמר רבי...".

3.
יש בגמרא מחלוקת עובדתית האם שמואל פסק כרבי מונא בשם רבי יהודה. אלא שמסיום דברי הגמרא נראה שהוציאו מסקנה מדין אחר שאמר שמואל [ראה "מתיבתא", הערה יח].

3.1
כעיקרון נלמד מכך, שכנראה פעמים רבות שנאמר בגמרא שחכם מסויים אמר על חכם אחר "אמר רב..." ייתכן שלא שמע ממנו ממש באופן ישיר, אלא זוהי הסקת מסקנה של השומע מדין אחר של אותו חכם. ולפעמים הגמרא אומרת זאת במפורש "... אלא מכללא איתמר".