הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושג: "זה הכלל"

ברכות  מד ע"א

משנה. הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו - מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר את הטפלה.
גמרא. ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה? אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי: באוכלי פירות גנוסר שנו. 

1.
המשנה מביאה מקרה שבו יש מאכל עיקרי – המליח – ויחד עימו הביאו פת – שבדרך כלל הוא המאכל העיקרי. במקרה המתואר במשנה ההנחה היא שהפת "טפילה" למליח, כלומר, הפת נאכלת בגלל המליח – להפיג את המליחות, וכנראה מדובר שאכל קודם את המליח ואחר כך אכל את הפת. הדין במשנה הוא שמברכים רק על המליח – כנראה מדובר בברכת "שהכל" - ואוכל את הלחם בלי ברכה ראשונה, ובסיום הכל מברך "בורא נפשות". זה הסבר אפשרי במשנה.

2.
אחר כך המשנה מנסחת כלל כללי שבפשטות מסביר את הדין במקרה שתואר במשנה.

3.
ויש לשאול כמה שאלות:

3.1
מה מוסיף הכלל במשנה על הדוגמא שהובאה לפניו. האם מדובר בהסבר "מתודי" בלבד, כלומר, כדי שאדם יקלוט היטב את הדין המשנה מנסחת את הדין גם באופן כללי [="זה הכלל"] וגם באופן ספציפי – על ידי דוגמא.

3.2
כתוצאה מהשאלה הקודמת יש לשאול: האם יש סיבה לכך, שהכלל לא הובא בתחילת המשנה אלא דווקא בסוף המשנה – אחרי הדוגמא?

4.
ראה בפרשנים שמביאים את כל האפשרויות שאוכל את המליח עם הפת, והאם דין המשנה יחול גם אם אכל את הפת לפני המליח.

5.
בגמרא מדגישים שאין מצב ש"מליח" ייחשב עיקר, ולכן מסבירים שמדובר שאכל דברי מאכל מתוקים, ומרוב מתיקות נצרך האדם לאכול מליח, ומחמת המליח צריך לאכול לחם.
ואמנם אפשר היה לומר שהמתוקים הם העיקר ויברך עליהם ויפטור את המליח ואת הפת, אלא [תוס'] מדובר, שהמליח והפת לא היו לפניו בזמן שאכל המתוקים.

5.1
לפי הנ"ל יתכן, שזה בא ללמדנו הכלל - שמודגש במשנה בניסוח של "זה הכלל" – בא "לרבות" את המקרה המיוחד במשנתנו.

6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רסט:

זה הכלל, כשהיא לאתויי מסתבר טפי לאוקמי כללא לאתויי דבר המפורש במשנה יותר מדבר שדינו לא בא מפורש במשנה, לחם משנה פרק א' מהלכות מגילה:

בדרך כלל אחרי "זה הכלל" הגמרא נוהגת לשאול "לאתויי מאי?" מה הכלל מוסיף על הדוגמאות המפורטות במשנה?

6.1
לפי הכלל של ה"יד מלאכי" הריבוי הנלמד מ"זה הכלל" צריך להיות "דבר המפורש במשנה". הוא מתכוון לומר ש"זה הכלל" בא לרבות, שהמשנה מדברת גם על מקרה/עניין אחר שמופיע במשנה אחרת ששייך גם במשנה המדוברת.

6.2
האם מתאים בסוגייתנו? אולי הכוונה לדברים שנאמרו במשניות הקודמות, שהפת בסעודה פוטרת את הפרפרת, ומשנתנו באה ללמדנו שמדובר שהעיקרון זהה לדוגמא שבמשנתנו.

7.
כמו כן, מוסיף ה"יד מלאכי":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רע:

זה הכלל, הדרך הוא לאומרו כשהכלל הוי מעין הפרט שקדם לו ומצינו מחודש בפ"ק דסוכה דף י"א ב' דקאמר זה הכלל ואין הכלל מעין הפרט דקתני מעיקרא דאיתא התם במתני' הדלה עליה את הגפן וכו' פסולה זה הכלל כל שהוא מקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו וכו' וכתב עלה הרשב"א בחידושיו אין זה דומה לזה הכלל דאמרינן בעלמא דבעלמא הוי הכלל מעין הפרט ואילו הכא אין הכלל מעין פיסול הפרט דקתני מעיקרא אלא דשוה בפיסולא בלחוד ולא בטעמא ע"כ:

כלומר, בדרך כלל הביטוי "זה הכלל" מסכם את דיני הפרטים שהוזכרו לפניו, וכמו במשנה שבסוגייתנו.

7.1
ומעיון בפרשנים עולה, שהכלל בא לחדש שמקרים נוספים נכללים בדין של "עיקר פוטר את הטפל".