הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הסבר המושג: "אמר רב... משמיה..."

ברכות  מז ע"א

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע. יתיב רב ספרא וקאמר: לטעום איתמר. למאי נפקא מינה - שחייב אדם לומר בלשון רבו.

1.
כוונתו לומר שיש לדייק ולמסור את לשון רבו ולא רק את עיקר דינו ובלשון שונה – גם אם משמעות הלשון השונה זהה לכוונת רבו באותו דין. ראה ב"מתיבתא", הערה יג, שמסביר שבאמת מדובר [לפי הגירסא ב"דקדוקי סופרים"] רק בשאלת לשון בין "לטעום" ובין "לטעם".

2.
"רב ספרא":

" אמורא בבלי בדור השלישי-הרביעי. היה מספר פעמים בארץ ישראל. שאל מרבי אבא, וקרא לו לרבי אבא "משה".
רבי אבהו אמר למינים שהוא אדם גדול .
רבא קרא לו "גברא רבא".
הקשה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא ולא ידעו להשיבו, ואמר רבא "קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמיכי" (גיטין נ"ט ע"ב).
אביי ביקש ממנו שבבואו לארץ ישראל ישאל שם שאלה בהלכה והוא שאל מרבי זריקא וכשחזר מסר לאביי.
היה חברו של רב נחמן
נזהר ביותר להתרחק מכל דבר שקר ודרשו "ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא" (מכות כ"ד ע"א)...
וכשנפטר רב ספרא צוה אביי שיקרעו עליו קריעה שהלכותיו מצויות בכל יום בבית המדרש (מו"ק ע"ה ע"א) "

מ"אטלס עץ חיים" ומ"פרוייקט השו"ת"
רב שמואל בר שילת:

אמורא בבלי בדור הראשון - השני. תלמידו של רב ושאל ממנו (ירו', פ"ז ה"ב). היה מלמד תינוקות במסירות רבה, ושלוש עשרה שנה ברציפות לא הפסיק ולא נח ממלאכתו, ורב היללו מאד (ב"ב דף ח' ע"ב) והדריכו כיצד להתנהג עם הילדים (שם בבא בתרא דף כ"א ע"א). ורב ביקשו שיספידו לאחר פטירתו בחמימות, כדי שהמלווים יבכו (שבת דף קנ"ג ע"א).
היה לו בן ושמו רב יהודה וגם הוא היה תלמידו של רב (ברכות דף מ"ז ע"א).

לכאורה מהלשון "משמיה דרב" משמע דווקא שרב יהודה בנו של רב שמואל בר שילת לא היה תלמידו של "רב", שהרי רב ספרא חי בזמן אביי וגם הוא גרס בדברי "רב" ["לטעום איתמר"].

3.
ולכן נראה לומר שרב שמואל חי בדור שלישי [ו"רב" חי בדור הראשון] ורב ספרא חי בדור הרביעי ולכן מוזכר בסוגייתנו אחרי "רב שמואל".

4.
ראה אמנם ב"סדר הדורות", כרך ב, עמוד תרפ שמוכיח שבאמת היה תלמידו של רב, ובכרך א, עמוד 63 מביא באמת מכאן הוכחה שהביטוי "משמיה" מתאים גם לתלמיד ששמע ממש מרבו ולא כאמרו לעיל בסעיף 2.