כוס של פורענות / הרב הלל בן שלמה

ברכות נא ע"ב 
 

בגמרתנו נאמר, כי אין מברכים על כוס של פורענות, והכוונה היא ל"כוס שני", שיש בה חשש זוגות. "אין מברכים" האמור כאן, אינו ברכה ראשונה על היין, אלא כוס של ברכה של ברכת המזון (שהרי בברכה הראשונה הוא בכל אופן יצא ידי חובת הברכה בברכה על הכוס הראשונה, ואם הוא נמלך בדעתו, ברור שהוא צריך לברך מחדש כאשר הוא בא לשתות בפעם השניה).

ברייתא המובאת בגמרא נאמר, שהשותה כפליים לא יברך, וטעם הדבר הוא, על פי הפסוק "הכון לקראת אלהיך ישראל", ומי ששתה כפליים אינו מתוקן. על פי דברים אלו מבאר הרא"ש (ובדומה לכך כותבים רבינו יונה ורבינו ירוחם, וכן הוא בטור או"ח סימן קפג), כי המדובר במי ששתה כבר שתי כוסות, שאין לו לברך ברכת המזון על הכוס השלישית. לדבריו, לבו אינו מיושב עליו, משום שהוא ירא מפני המזיקים.

על דברים אלו נראה לכאורה, כי יש להקשות כמה קושיות:

1. בסוגיה בפסחים (קט,ב-קי,ב) מבואר, כי מי שלא מקפיד על זוגות לא מקפידים עימו, ורק צריך לחשוש לדבר לכתחילה. יש לציין, כי הרמב"ם אינו מזכיר כלל דינים אלו, וכך כותב הבית יוסף (או"ח סימן קע) בהתבסס על דברי התוספות, כי בזמן הזה אין אנו מקפידים על דברים אלו, ועל כן הם אינם נוהגים כיום. לפי דברים אלו, מדוע מי ששתה אינו מתוקן, והרי הוא יכול לומר שהוא אינו מקפיד?
2. עוד מבואר בסוגיה שם, שכוס של ברכה מצטרפת לטובה ולא לרעה. ממילא, גם אם אנו חוששים לזוגות, כוס זו צריכה להצטרף ולבטל את החשש.
3. האומנם מי ששתה זוגות אינו נחשב כמתוקן לגבי תפילה וברכות?
4. אם השותה אינו מתוקן, מדוע הוא רשאי לברך ברכת המזון, ורק על הכוס הוא אינו רשאי לברך?

בתוספות הרא"ש מבאר, כי הכוס של ברכת המזון אינה נחשבת לעניין אחד עם שתי הכוסות הראשונות, ועל כן היא אינה יכולה לבטל את הזוגות שנעשו כבר על ידי שתייתו. לדבריו, כוס של ברכה המצטרפת לטובה היא דווקא בפסח, ולא בשאר ימות השנה. בניגוד לליל הסדר, שיש חיוב לשתות ארבע כוסות, וחובה עליו להתאמץ להשיג יין, בברכת המזון רגילה אין לו לטרוח אם אין לו יין ברשותו (וכן מדקדק מלשון רבינו ירוחם בבית יוסף שם בסימן קפב). נראה לבאר בדעתו, כי מאחר שכבר התבצעה שתיית זוגות, יש לחשוש לכתחילה מלבצע פעולה העלולה לגרום לנזק, ופעולה זו היא דווקא בשתיית כוס יין. ממילא, אין לו להתאמץ לכתחילה לשם כך, ולעניין זה הוא אינו נחשב כמתוקן. בתפילות וברכות שהוא מחויב בהם, אין כל מקום לפוטרו רק משום שהוא שתה זוגות. (הבית יוסף תמה על הטור אשר מזכיר את כוס הפורענות ואת הזוגות, ונראה שלהבנת הטור וראשונים נוספים, אכן לכתחילה יש לחשוש).

גם על הסבר זה נראה, כי יש להקשות כמה קושיות:

1. אם כוס ברכת המזון אינה נחשבת לעניין אחד עם הכוסות הראשונות, מדוע יש לחשוש בה לסכנה הנוגעת לעניין הזוגות? (ואם היא כן נחשבת, מדוע היא אינה מבטלת את סכנת הזוגות?).
2. לשון "כוס של ברכה" הנזכר בגמרא בפסחים, מופיעה גם אצלנו וגם שם בסמוך, כמתייחסת לכוס של ברכת המזון. הגמרא אינה מציינת שיש הבדל בעניין זה בין פסח לבין שאר ימות השנה. כך גם רש"י ורשב"ם שם מבארים, שהמדובר בכוס של ברכת המזון.
3. מדברי הגמרא להלן (נב,א) משתמע, שבית שמאי ובית הלל נחלקו בשאלה אם ברכת המזון טעונה כוס או לא. מאחר שלפי בית הלל ברכת המזון טעונה כוס, ממילא ישנו חיוב לברך על הכוס ולכתחילה עליו להתאמץ להשיג יין.

נראה, כי קושיות אלו הביאו ראשונים אחרים לבאר באופן שונה את דברי הגמרא, ולנקוט כי המדובר ב"כוס שני" כפשוטו (ולא כוס שלישי, ולשון השותה 'כפליים' אינה מתייחסת לכוס הבאה בתור אותה הוא בא לשתות, אלא לכוס שהוא כבר שתה). להבנתם, למרות שכוס של ברכה אינה מצטרפת לרעה, לכתחילה יש לחשוש גם בזה, ועל כן אין לברך ברכת המזון על כוס שניה או רביעית, אלא רק במספר אי זוגי (שיטה מקובצת; ראבי"ה). לפי שיטה זו ניתן לומר, כי אכן ישנה חובה לברך על הכוס, אלא שבמקרה ששתה מספר אי זוגי, ישתה כוס נוספת בשביל לברך.

באופן אחר גורס ההלכות גדולות. להבנתו, ההבנה הראשונית של הגמרא היא, שכוס שני הוא כוס של פורענות, ואין לברך עליו ברכת המזון. אולם הגמרא מביאה דעה חולקת האומרת שדווקא אדם השותה שתי כוסות אינו מתוקן, וזו כוס פורענות, אבל כשאדם שותה כוס של ברכה, אין זו כוס של פורענות.