הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושגים: "במתניתא תנא"; "ואמרי לה"

ברכות  נז ע"ב

אמר עולא, ואמרי לה במתניתא תנא: והוא דחזא בכנייהו.

1.
הביטוי "במתניתא תנא" מופיע כמה פעמים בדפי הגמרא בסוגיות הקודמות ובסוגיות הבאות.

2.
בספר "לקט כללי הגמרא":

יש מי שאומר במתניתא תנא היינו אותה ברייתא איננה שנויה מפי רבי חייא ור' אושעיא או מבר קפרא או מלוי שהיו תלמידי רבינו הקדוש, אלא ברייתות ששנויות מפי חכמים אחרים, כגון ברייתות בבליות כמו שמובא פעמים תני רב יוסף,
או כמו שהגמרא אומרת שחכם פלוני כשבא מארץ ישראל הביא בידו ברייתא לחכמי בבל,
וברייתא זו אינה עיקר ואולי משובשת ולא נשנית משמו של רבי חייא ור' אושעיא,
ולכן אותם דינים שמובאים שם אין לסמוך עליהם.

ויש מי שאומר שאין זה מוכרח שכן סתם ברייתא בלא שם מחברה היה ר' חייא
ומתי שייך להסתפק ולומר שברייתא זו משובשת כגון אם מובאת בלשון תני לוי תני רב יוסף, אזי אין לסמוך עליה ואינה עיקר לפסק הלכה.

בספר "אוצר הברייתות" [מיכאל בן דוד היגר] עוסק בפרק שלם על הברייתות בש"ס שמנוסחות "במתניתא תנא". דבר ראשון הוא אומר שעל ברייתות אלה אמוראים רשאים לחלוק.

3.
ולגבי סוגייתנו: הגמרא אומרת "אמר עולא ואמרי לה במתניתא תנא". הביטוי "ואמרי לה" - בדרך כלל - משמעותו שהגמרא אומרת שלא ברור אם עולא אמר או שזה כתוב באותה ברייתא מסויימת. והלשון "ואמרי לה" במשמעות של "ויש אומרים שנאמר על ידי...". נקודה נוספת: דברי הברייתא לא נאמרים בפני עצמם כי אין לה משמעות עצמאית, אלא הם מוסבים על דברים קודמים, כלומר, מובאת פה "ברייתא חלקית".

4.
לאור כל הנ"ל נראה להסביר: עולא עצמו אומר את ה"ואמרי לה". כלומר, עולא אומר שב"מתניתא תנא" מבואר העניין. ממילא ברור שעולא "מאשר" את נכונות הברייתא.