הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור המושגים: "איכא דאמרי"; "אמר לך"
ברכות נט ע"ב-ס ע"א
בנה בית חדש וקנה כלים חדשים וכו'. אמר רב הונא: לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן, אבל יש לו כיוצא בהן - אינו צריך לברך. ורבי יוחנן אמר: אפילו יש לו כיוצא בהן צריך לברך.
מכלל דכי קנה וחזר וקנה - דברי הכל אין צריך לברך.
ואיכא דאמרי, אמר רב הונא: לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה, אבל קנה וחזר וקנה - אין צריך לברך.
ורבי יוחנן אמר: אפילו קנה וחזר וקנה - צריך לברך. מכלל דכי יש לו וקנה - דברי הכל צריך לברך.
מיתיבי: בנה בית חדש ואין לו כיוצא בו, קנה כלים חדשים ואין לו כיוצא בהם - צריך לברך, יש לו כיוצא בהם - אין צריך לברך, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך - צריך לברך.
בשלמא ללישנא קמא, רב הונא - כרבי מאיר, ורבי יוחנן - כרבי יהודה,
אלא ללישנא בתרא, בשלמא רב הונא - כרבי יהודה, אלא רבי יוחנן, דאמר כמאן? לא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה! –
אמר לך רבי יוחנן: הוא הדין דלרבי יהודה, קנה וחזר וקנה - נמי צריך לברך, והא דקא מיפלגי ביש לו וקנה - להודיעך כחו דרבי מאיר, דאפילו קנה ויש לו - אין צריך לברך, וכל שכן קנה וחזר וקנה, דאין צריך לברך. - וליפלגו בקנה וחזר וקנה דאין צריך לברך, להודיעך כחו דרבי יהודה! - כח דהתירא עדיף ליה.
.
יש בגמרא שתי שיטות מה היתה בדיוק המחלוקת בין רב הונא ורבי יוחנן.
1.
יש בגמרא שתי שיטות מה היתה בדיוק המחלוקת בין רב הונא ורבי יוחנן.
2.
הגמרא מקשה על רבי יוחנן לפי שיטת ה"איכא דאמרי", ומיישבת.
3.
רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה א:
ברכות אחרות ודברים אחרים הרבה שאין בהן פתיחה ולא חתימה תיקנו חכמים דרך שבח והודיה להקב"ה, כמו ברכות התפלה שכבר כתבנום, ואלו הן הבונה * בית חדש והקונה כלים חדשים בין יש לו כיוצא בהן בין אין לו א מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
בפשטות, הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן לפי ההסבר הראשון בגמרא, שמברך שהחיינו על כל דבר חדש אפילו אם יש לו כאלה [בירושה].
ומשמע שאם קנה כבר בעבר – לא מברך שהחיינו [והנימוק הוא שאם כבר קנה כזה בעבר הרי שקנייה נוספת לא מוסיפה לו שמחה].
4.
כסף משנה הלכות ברכות פרק י הלכה א:
ואלו הן הבונה בית חדש וכו'. משנה פרק הרואה (ברכות דף נ"ד) בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו ואפליגו בה אמוראי בגמרא (ברכות דף נ"ט ס') וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל וקי"ל כר' יוחנן וכלישנא בתרא דאמר בין קנה כיוצא בהן בין לא קנה כיוצא בהם בין שיש לו כיוצא בהם בין שאין לו כיוצא בהן צריך לברך.
ומדברי רבינו שכתב בין שיש לו כיוצא בהן בין אין לו כיוצא בהם ולא כתב בין קנה כיוצא בהן בין לא קנה כיוצא בהם נראה שהוא פוסק כלישנא קמא דר' יוחנן וכבר תמה עליו הרמ"ך.
וטעמא דמילתא נ"ל לדעת רבינו שהוא משום דבגמרא אותביה לר' יוחנן ללישנא בתרא ואף על גב דשני שינויא דחיקא הוא דקא משני כחא דהיתרא עדיף ליה כלומר שאין צריך לברך לישנא דהיתרא לא שייך שפיר באין צריך לברך ולישנא קמא דלא איתותב עדיף טפי כנ"ל:
4.1
הרי"ף והרא"ש פסקו שלא כרמב"ם, אלא שאפילו אם כבר קנה בעבר הרי שמברך שהחיינו בכל קנייה חדשה.
4.2
הרי"ף והרא"ש [וכן בתוספות] פוסקים לפי רבי יוחנן – לפי ה"איכא דאמרי" = "לישנא בתרא".
4.3
יוצא שהרמב"ם פוסק לפי רבי יוחנן ולפי ה"לישנא קמא" [="לשון ראשון"].
4.4
ברור שהלכה כרבי יוחנן נגד רב הונא, שהרי הלכה כרבי יוחנן נגד "רב" שהיה רבו של רב הונא [כך אומר תוס'].
5.
הערות:
הרבה פוסקים מכריעים בדרך כלל כ"לישנא בתרא" בגמרא. הביטוי "איכא דאמרי" משמעו לשון אחר, והוא מנוסח גם כ"לישנא בתרא"="לשון אחרון".
5.1
לפי זה יתכן לומר, שהרי"ף והרא"ש פוסקים כלישנא בתרא באופן עקרוני ושיטתי, וכנראה מבוסס על ההנחה שאת הביטוי "איכא דאמרי" קבע "עורך הגמרא" להודיענו שכך הוא – "עורך הגמרא" – פוסק.
5.1.1
הסיבה שניתן לראות בזה שיטה עקרונית היא בכך, שמבחינת מבנה הסוגיה הרי הגמרא בסופו של דבר מיישבת את שיטת רבי יוחנן לפי ה"איכא דאמרי" ויש "שוויון" בין שתי השיטות בגמרא בהסבר המחלוקת בין רב הונא ורבי יוחנן, ומדוע מכריעים דווקא כ"לשינא בתרא", אלא כנראה כי כך הכלל מבחינה עקרונית.
5.2
אולם הרמב"ם פוסק כ"לישנא קמא" בסוגייתנו. האם גם מבחינת הרמב"ם זוהי שיטתו העקרונית שיש לפסוק כ"לישנא קמא"?
5.2.1
נראה לומר, שמדברי ה"כסף משנה" משמע שלא כך, אלא באמת גם הרמב"ם פוסק – בש"ס - עקרונית כ"לישנא בתרא", אלא שבסוגייתנו על "לישנא בתרא" יש קושי מהברייתא על דברי רבי יוחנן ותירוץ הגמרא הוא דחוק – "שינוייא דחיקא".
6.
ונראה להוסיף:
את תירוץ הגמרא על רבי יוחנן הגמרא פותחת בביטוי "אמר לך רבי יוחנן".
יד מלאכי כללי התלמוד כלל לה:
אמר לך רבי פלוני, כדמתרץ הכי תלמודא שנויא דחיקא הוא
דאם שנויא רויחא הוא הוה ליה לשנויי בסתמא מבלי שיאמר אמר לך ומדאמר לישנא יתירא אמר לך וכו' משמע דההוא אמורא הוא דמתרץ לנפשיה הכי אבל השיתא סדרי [="סתמא דגמרא"] לא סבירא ליה כוותיה, שמות בארץ בכפות תמרים דף כ"ו ע"ד, וכן נראה בספר ראשון לציון דף נ"ד ע"א ובשער יוסף דף מ' סוף ע"ג ובמלכי בקדש דף ע"א ע"ב. וכן מצאתי למרן בכ"מ פט"ו מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ז'
אך בפרק ג' מהלכות שבועות הלכה א' מצאתי למרן גופיה שכתב דמדהדר תלמודא לתרוצי מילתיה דרב יוסף וקאמר ורב יוסף אמר לך משמע דסבירא ליה לגמרא כותיה
וצ"ע:
בדרך כלל מקובל להסביר את הביטוי "אמר לך רב...", שהגמרא [העורך] "שמה" מילים בפי אותו חכם, כאילו הגמרא אומרת: "ואותו חכם יענה ..."
6.2
ה"יד מלאכי" מפרש הפוך. הביטוי "אמר לך" משמעותו שהגמרא אומרת: אותו חכם פלוני יענה לך כך וכך לצורך יישוב שיטתו אבל אין הגמרא מסכימה לכך. כלומר, הביטוי "אמר לך..." מלמד ששיטה זו אינה למסקנת הסוגיה.
6.3
וה"יד מלאכי" מביא את שיטת ה"כסף משנה" שסובר הפוך: שבזה שהגמרא אומרת "אמר לך..." סימן שהגמרא מסכימה עם הסבר זה והוא יהיה למסקנה.
7.
בסופו של דבר צריכים למצוא שיטתיות בעניין זה. בסוגייתנו, למשל, נראה ש"אמר לך..." הוא לא למסקנה – גם לפי ה"כסף משנה" - מכיון, כפי שהוא מסביר, שהתירוץ על רבי יוחנן הוא דחוק. אבל נשאר קשה לפיו: מדוע הגמרא השתמשה בביטוי "אמר לך", ולא תרצה ללא מונח זה.
7.1
ונראה שיש ליישב את כל השאלות מסוג זה באופן הבא: ישנם ביטויים שונים שנכתבו על ידי "עורך הגמרא" כדי להביע את דעתו להלכה, אבל יש כנראה דרגות ותקופות שונות. בסוגייתנו – לפי ה"כסף משנה" – נסביר שהביטוי "אמר לך" והביטוי "איכא דאמרי" באמת נועדו להכריע כלשון שניה וכרבי יוחנן, אבל זכותם של הפוסקים המאוחרים, אפילו בתקופת הראשונים, להכריע שהתרוץ דחוק, ולקבוע הלכה למעשה שתהיה שונה מכוונת "עורך הגמרא"! ולכן הרמב"ם לא פסק כ"לישנא בתרא". לפי השיטות שלא כ"כסף משנה" יותר קל להסביר את סוגייתנו.
8.
על סוגייתנו ועל הרמב"ם ראה גם בהרחבה ב"מתיבתא", הערות ד-ז, וב"ילקוט ביאורים", עמוד רלא.
