נס של רבים / הרב הלל בן שלמה

ברכות נד ע"א-ע"ב 
 

מובא במשנה, שהרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר "ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה". בברייתא בגמרא נזכרים שמונה מקומות בהם יש לברך: א. מעברות הים. ב. מעברות הירדן. ג. מעברות נחלי ארנון. ד. אבני אלגביש במורד בית חורון. ה. אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל. ו. אבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק. ז. אשתו של לוט. ח. חומת יריחו שנבלעה. בהמשך הגמרא (נז,ב) נזכרים שני מקומות בבבל בהם מברכים ברכה זו: גוב של אריות, וכבשן האש.

נראה פשוט, שדברים אלו אינם אלא דוגמאות למקומות בהם נעשו לישראל ניסים, והוא הדין למקומות נוספים בהם נעשו לישראל ניסים. וכך אנו מוצאים בדברי התוספות (נד,ב ד"ה אבני), המביאים דוגמא נוספת, את המקום בו נפל מחנהו של סנחריב. אמנם, התוספות מביאים את דעת רבינו יהודה, כי דווקא במקום שהנס ידוע על פי מקומו יש לומר כן, אך במקום שאין הנס ידוע על פי מקומו, יברכו רק אותם שנעשה להם הנס, כמו כל אדם יחיד המברך על ניסו (למרות שאין הנס ניכר מתוך מקומו. נראה פשוט שרבינו יהודה אינו סובר כגרסת הרי"ף והרמב"ם, שאף צאצאי אדם פרטי מברכים על נס שאירע לו, שהרי הנס שארע לסנחריב שהם מתו ולא כבשו את ירושלים, היה נס לכלל ישראל, וממילא אם כלל הצאצאים צריכים לברך, הרי שאין הבדל בין ניסים אלו).
 

מהו נס של רבים?

בשו"ת מהר"ם חלאווה (סימן סד) נשאל לגבי מקרה שהיו מאתיים אנשים שניצלו מסכנה, והוא כותב על פי הדוגמאות הנזכרות בברייתא בגמרא, כי כל זמן שלא היה נס זה לכלל ישראל, אין מברכים ברכה זו. אמנם, לכאורה מהברכות על גוב האריות וכבשן האש משתמע, שאף כאשר אדם יחיד ניצול יש לברך ברכה זו. אולם הגר"א במקום מעיר, כי ישנה גרסה אחרת, כפי שבאמת הרמב"ם כותב בהלכותיו (ברכות י,ט; וכן הוא בשו"ע רכד,ט), שבמקומות אלו מברכים "שעשה נס לצדיקים במקום הזה". לדברי האבודרהם, בכל מקום שהיה נס על ידי קידוש השם, אף על ידי יחידים, הדבר נחשב כנס של רבים, שהכל צריכים לברך עליו.