הרואה את הבהקנים / הרב הלל בן שלמה

ברכות נח ע"ב 
 

בגמרא מבואר, כי הרואה את ה'בהקנים' מברך "משנה הבריות", בזמן שהם נולדו באופן זה, אבל אם הם נעשו כן לאחר שנולדו, מברכים עליהם "דיין האמת", כשם שמברכים כן גם על הקיטע ועל הסומא ועוד. מה הם ה'בהקנים'?

רש"י כותב "לינטייליו"ש כעדשים", ומבין מכך באליה רבה (רכה,יט) שהכוונה היא לאדומים כעדשים. אמנם, רש"י מפרש "אדומים הרבה" לגבי ה'גיחור' (וכך מופיע בבכורות מה,ב "גיחור – סומקא"), ועל כן נראה שיש לפרש את הבהקנים באופן אחר. וכך מביא האליה רבה פירוש אחר המופיע ברוקח (סימן שמג), שהמדובר במי שנקוד בלובן כתיישים. פירוש זה מסתבר על פי ה'בוהק' המופיע בתורה (ויקרא יג,לט): "בהרות כהות לבנות – בוהק הוא...". ייתכן גם להבין בדעת רש"י, שהכוונה היא למי שיש עליו כתמים כמו עדשים, אך המדובר בכתמים לבנים. כך נראה להבין את דברי הטוש"ע (או"ח רכה,ט) המבארים "שמנומר בנקודות דקות", והיינו נקודות לבנות, כפי שמבאר שם המגן אברהם; אם כי המשנה ברורה בעקבות מחצית השקל מבאר, שהמדובר במי "שיש לו נקודות כעדשים אדומים קצת אלא שבין עדשה לעדשה יש לובן צח ומבהיק ועל שם אותו הלובן נקרא בהקנין".

בגמרא בבכורות (מה,ב) מופיע: "לבן לא ישא לבנה - שמא יצא מהם בוהק", ומפרש רש"י: "שלבן ביותר". בסוגייתנו רש"י אינו מפרש כן, משום שהוא מבאר לגבי ה'לווקן' הנשנה יחד עם הכושי והגיחור, שהמדובר במי שלבן יותר מדאי. אולם בסוגיה בבכורות נזכר 'לוקייני', ושם רש"י כותב לגביו "טלאים לבנים היו".