הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושגים: "איתמר נמי"; "רבי אומר..."

שבת ג ע"א

שניהן פטורין. והא אתעבידא מלאכה מבינייהו! - תניא, רבי אומר: +ויקרא ד+ מעם הארץ בעשתה - העושה את כולה ולא העושה את מקצתה, יחיד ועשה אותה - חייב, שנים ועשו אותה - פטורין.
איתמר נמי, אמר רבי חייא בר גמדא: נזרקה מפי חבורה ואמרו בעשתה - יחיד שעשאה חייב, שנים שעשאוה פטורין.

1.
רבי חייא בר גמדא היה אמורא בדור השני וכנראה האריך ימים עוד מתקופת רבי יהודה הנשיא [על פי "אטלס עץ חיים"].

2.
תוספות מסכת שבת דף ג עמוד א:

איתמר נמי כו' - תימה דמייתי סייעתא משמעתא לברייתא ובפרק קמא דקדושין דף ו.) פריך יהודה ועוד לקרא
וי"ל דנזרקה מפי חבורה דקאמר היינו חבורה של תנאים
ור"י תירץ משום דבריי' דלעיל לא מתניא בי ר' חייא ור' אושעיא.

תוס' מקשה: כיצד הגמרא מביאה סיוע מדברי אמורא לדברי תנא [רבי יהודה הנשיא], ועוד, הרי הביטוי "איתמר נמי" מוכיח שהסיוע הוא מדברי אמורא.

3.
מתרץ תוס' תרוץ א:
אותו אמורא - "רבי חייא בר גמדא" - לא אומר דין עצמאי מעצמו, אלא הוא מעיד, שחבורה של תנאים סוברים כמו "רבי" בברייתא. לפי זה: אמנם "איתמר נמי" – אלה דברי אמורא, אבל תוכן דבריו הם דברי תנאים. ולפי זה גם נלמד שמקובל בש"ס להביא סיוע מדברי תנאים לדברי תנאים אחרים.

3.1
בהמשך לתירוץ זה של תוס' ניתן להוסיף: הברייתא פותחת ב"רבי אומר...", יש בעלי כללים שטוענים שפתיחה כזאת מעידה שיש תנאים אחרים שחולקים עליו ואין הלכה כמותו – כרבי, לכן הגמרא מביאה סיוע מתנאים נוספים - "חבורה" - שסוברים כ"רבי" בברייתא, ולכן כך תהיה הלכה.

3.2
למסקנה נוכל לומר: כוונת הביטוי "איתמר נמי" היא, שאותו אמורא הביא דברים כמסורת מתקופת התנאים וכך נפסק להלכה [ו"עורך הגמרא" הוא זה ששיבץ כאן את הביטוי "איתמר נמי"].

3.3
הערה חשובה: בעלי הכללים לא דנים בביטוי זה ["איתמר מני"] באופן מיוחד ומשמעותי..

4.
מתרץ תוס' תרוץ ב:

הברייתא שהזכירה את דברי "רבי" לא נחשבת כברייתא מוסמכת מפני שהיא לא עברה "ביקורת" של רבי חייא ורבי אושעיא – תלמידי רבי יהודה הנשיא, ולכן תוקפה הוא כשל "אמורא", ולכן ניתן להביא לו הוכחה מדברי אמורא אחר.

4.1
נראה שמתיישב עם דברינו לעיל, שברייתא שפותחת בדברי תנא יחידי כנראה שתנאים אחרים חולקים עליו – ואולי מפני שאינה סמכותית די הצורך [וחשוב לציין שכל הנ"ל מוסב אפילו על רבי יהודה הנשיא, שהיה עורך ופוסק של כל המשניות בש"ס!]

5.
ראה "מתיבתא", הערה יח, וב"ילקוט ביאורים", עמוד לב.