הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה

שבת י ע"א

 
"רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, והוו עסקי בשמעתא. נגה לצלויי, והוה קא מסרהב רבי ירמיה, קרי עליה רבי זירא: (משלי כח, ט) מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה".

לכאורה אינו מובן הקשר בין אי שמיעת התורה לבין מעלת תפילתו.
ויש הסברים רבים לפסוק:

א) לדברי רבי זירא מבואר שמדובר במי שמסיר אזנו משמוע תורה על מנת להתפלל, ועליו נאמר שמצוות תפילתו תועבה היא משום שבאה בעבירה.
וכן פירש המלבי"ם את הפסוק.
כעין זה בספר ארחות צדיקים השער החמשה עשר שער הזריזות:
"גם אל יאמר אדם: עת ערב הוא כבר, אם אלך ללמוד אצטרך לעמוד מיד להתפלל. כי טובה שעה אחת ללמוד, ואפילו דבור אחד, מכל דברים שבעולם. ועל זה נאמר (משלי כח, ט): "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה".

ב) לפני כן בסמוך אמרה הגמרא:
"רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?!".
לדבריו מבואר שתועבה היא שעוסק בטפל בעוד שמזלזל בעיקר.
וכן אמרו במסכת אבות ד, טז:
"רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין".

ג) במסכת כלה רבתי פרק ד, הלכות כט-ל:
"ואין בור ירא חטא. דכיון דלא ידע באוריתא מידי, ולא ידע למפרש מחטאה.
ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ולא עם הארץ חסיד. מאי טעמא, דכיון דלא שמע למילי דאוריתא, קרי ביה, מסיר אזנו משמוע תורה".
וכן פירש רלב"ג:
"מסיר אזנו - הנה מי שמסיר אזנו משמוע תורה לא די שפעולותיו תהיינה מתועבות מזה הצד כי סרה ממנו ההישרה לתקון הפעולות אך גם תפלתו שיחשוב היותה עבודה לש"י היא מתועבת כי מפני סורו מלמידת התורה והתנהג בדרכיה לא יתכן שתהיה כוונתו בה ראויה".

ד) במדרש אליהו רבה פרשה יד:
"וכל שאינו מודה בדברים הללו ואינו רוצה בתוכחות, עליו הכתוב אומר, מסיר אזנו משמוע תורה".
כיון שאינו שומע בקול מוכיחים לא יידע להטיב דרכיו שתשמע תפילתו.

ה) ילקוט שמעוני משלי רמז תתקלז:
"דדיה ירווך בכל עת, שלא תאמרו אשתקד שמענו אותה, שנאמר אל תבוז כי זקנה אמך, ואם אמרתם כך אף אני יכול לומר לכם למה אתם קוראים את שמע פעמים ביום למה אתם מתפללים שלשה פעמים ביום שמא אתם מחדשים דבר אם געלתם בדברי תורה אף אני איני שומע תפלתכם שנאמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה".
הביאו בספר ראשית חכמה שער הקדושה פרק תשיעי:
"עוד צריך ליזהר שאם שמע כבר דבר הלכה או מדרש ושומע אותו עתה שנית אל יעלם אזנו משמוע אותו ויאמר כבר שמעתי, שעל זה נאמר (משלי כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה. וכן פירשו במדרש בפסוק (שם ה, יט) דדיה ירווך בכל עת, זה לשונם, דדיה ירווך בכל עת שלא תאמרו אשתקד שמענו אותה, שנאמר (שם כג, כב) אל תבוז כי זקנה אמך, ואם אמרתם כך אף אני יכול לומר לכם למה אתם קוראים את שמע פעמים ביום, למה אתם מתפללים שלשה פעמים ביום, שמא אתם מחדשים דבר, אם הלעגתם בדברי תורה אף אני איני שומע תפלתכם, שנאמר (שם כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, עד כאן לשונם".
ובספר סדר היום - סדר תפילת ערבית:
"וכן אמרו רז"ל על פסוק (משלי כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה וגו' לומר כי האומר על דבר שכבר למד או שכבר שמע למה אחזור ללמוד או לשמוע והרי למדתי או שמעתי כמה פעמים, ועל כן מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפלתו תועבה. כי בתפלות שהוא מתפלל לפני מי שאמר והיה העולם בכל יום שלש פעמים והוא שומע ועונה ומכין לו טרף ומזון לכל יום ויום ואינו מואס בתפלותיו גם הוא לא ימאס בתורתו, אבל אם הוא מואס בתורתו כך גם הוא יחשוב תפלותיו לתועבה ולא יענה אותו וגעלה נפשו אליו כיון שהוא גועל בתורתו וכל מה שעושה אינו אלא להנאתו ולתועלתו".
וכן פירש שו"ת תשב"ץ חלק ד טור א (חוט המשולש) סימן מב:
"וכנגד טענת שכבר שמע ד"ת פעמים רבות ולמה לו לטרוח לשמוע עוד בלמודים אמר שמעו לד"ת וכו'. כי ה' דבר והיכן דבר מסיר אזנו משמוע תורה וכו'. שיר"ל שהאיש המסיר אזנו ומגביה עצמו מלשמוע ד"ת בטענת כי כבר שמע פעמי' רבות גם תפלתו הוא שהוא מתפלל בכל יום ויום התפלה עצמו שהתפלל בשכבר תהיה תועבה אליו מדה כנגד מדה באומרו אליו ית' מה לך להתפלל אלי כבר שמעתי את תפלתיך זאת כמה פעמים".
וכן הוא בפירוש האלשיך הקדוש ז"ל ספר תורת משה דברים פרק לא, י-יג:
"והוא מאמרם ז"ל (שבת י א) על פסוק (משלי כח ט) מסיר אזנו משמוע תורה, שאומר הוא יתברך המסיר אזנו משמוע תורה שאומר שכבר למדו ושמעו פעמים רבות, גם תפלתו שמתפלל לה' שלש פעמים ביום תועבה, שהרי גם ה' שמע בשחרית וחוזר לשמוע במנחה ובערבית".
וכן הוא בספר השל"ה הקדוש שער האותיות עמק ברכה ה:
"ועל זה מפרשים העולם הפסוק מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה (משלי כח, ט), רוצה לומר אם הסיר אזנו משמוע התורה שכבר שמע, אם כן גם תפלתו שמתפלל היום מה שכבר התפלל אתמול יהיה מתועב בעיניו".
וכן פירש בחדושי הלכות מהגר"א (הובא בקול אליהו החדש ועוד) שלכן לא כתוב מסיר פיו והיינו פ' רז"ל אם שמוע בישן תשמע בחדש.
וכן כתב בהנהגות צדיקים הנהגות ודרך האדם מרבי שלמה ברוך מבודאפעסט עח:
"כששומע דבר הלכה או דבר חידוש תורה לא יאמר כבר שמעתי זאת כי ע"ז נאמר מסיר אזנו משמוע תורה וכו' ".

ו) במדרש דברים רבה פרשה ד, ב:
"דבר אחר, שמעו לדברי תורה ואל תגביה את אזניך משמוע דברי תורה כי ה' דבר. והיכן דבר? מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה".
וכן פירש המצודת דוד:
"על כי אינו מחשיב דברי הזולת ולכן ישולם מדה במדה כי המקום ב"ה מתעב תפלתו ואינה מחשיבה ולא לרצון תהיה".
וכן הביאו בהערות לספר קול אליהו בשם האלשיך הקדוש שמסיר אזנו משמוע מקטן ממנו בגלל גאוותו גם לא ישמע ה' לתפילתו להיותו קטן.
וכן הוא בספר אור המאיר פרשת דברים:
"אכן רוח שטות הוא באנוש, מסמא עיניו ומטמטם אזניו, אולי ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו, מסיר אזנו משמוע תורה, מאיש חסיד ומוכיח בשער דברי מוסרים ורמזים, כי אם פשטים נאים וכדומה, וגם האנשים המכונים בשם חסידים, בהקרה לפניהם דרשן שנאה אומר פשטים וחריפות, אזי אזנם אטומה משמוע, ובאמת אין זה משלימות העבודה את האלהים, כי אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול הקורא פנו דרך ה' (ישעיה מ, ג), ואפילו מדבורים הנדברים בשוק איש לרעהו ממשאם וממתנם, ופשיטא מהדרשן שאומר פשטים וחריפות לא נגרע מהם, ומי שנגע יראת אלהים על פניו, בודאי הכל שוה לפניו, וראוי להטות אוזן לשמוע דברי תורה ממי שאומרן, יהיה מי שיהיה, כי אף על פי שאינו מכוון האומר לרמיזא דחכמתא, כי אם חפץ בהתגלות לבו, על כל פנים מי שיש בו דעת יכול לשמוע בהם דברי תורה הנוגע אל בחינתו".

ז) ספר חסידים סימן רנו:
"כשאומרים סליחות בהשכמה, היה אחד מן הקהל לאחר שמסיים יוצא מבהכנ"ס, וכשאומרים ברכות ושבחות לא היה אומר, אמר לו זקן אחד מה דעתך שהסליחות אתה אומר ובשבחות אינך חושש, אמר לפי שזה בכל יום, אמר לו מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה (משלי כח ט), כי השבחות ברוח הקודש נאמרו, והסליחות תקנו חכמים ונביאים".

ח) בספר אליהו רבה או"ח סימן קנא ס"ק ו:
על השו"ע או"ח קנא, ג:
"אין ישנים בבהכ"נ, אפי' שינת עראי".
כתב:
"אפילו שינת ארעי וכו'. חל החיוב לגעור באותן שעושין כן, ומכל שכן אותן שישינים בשעה שדורש הדורש שאז עבירה גוררת עבירה מסיר אזנו משמוע תורה של"ה דף רנ"ו".
מדובר בישן בזמן הדרשה שלפני התפילה.
וכן כתב בספר בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת ויקרא ח:
"אין ישנים בבית הכנסת אפילו שינת עראי, ולכן אם מצא חבירו מתנמנם, חייב להקיצו, וכל שכן אם מצאו מתנמנם בעת התפלה, וכן בעת הדרשה שבזה מסיר אזנו משמוע תורה".

ט) ספר מטה אפרים - סימן תרב:
"ומי שדירתו רחוקה ורוצה להתפלל ביחיד כדי שיוכל להגיע לביתו לקים סעדה שלישית, לא יתפלל בבית הכנסת בסוף הדרשה שלא יהיה בכלל מסיר אזנו כו'".
מדובר במי שממהר ומתפלל בזמן הדרשה.

י) ביאור הלכה סימן קמו ד"ה והנכון:
"והנה כל זה הסעיף הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים המפקירין את נפשותם ומספרין בשיחה בטלה בעת הקריאה אם בין גברא לגברא שהספר סתום אסור לספר עם חבירו (ולכמה פוסקים אסור אפילו בד"ת) כמה יגדל האיסור בעת שהספר פתוח שבזיון הוא כשמסיר אזנו מלשמוע דבר ה' וגדול עונו מנשוא שאפילו מי שיוצא באמצע הקריאה נאמר עליו ועוזבי ה' יכלו כדאמרינן בגמרא כ"ש בזה שעומד בביהכ"נ ואינו רוצה להטות אזנו לתורה ולבד זה מצוי כמה פעמים חילול השם עי"ז ברבים כגון שהוא עומד במזרח ביהכ"נ ועונו נראה לעין כל ויש בזה חשש דלא תחללו את שם קדשי גם כמה פעמים המעשיות שלו מעורבין בלה"ר ורכילות מראשן ועד סופן ולבד זה האיסור של שיחה בטלה בבהכ"נ וביהמ"ד שהוא ג"כ איסור גדול כמבואר לקמן בסימן קנ"א ראה וחשוב כמה איסורין עובר עי"ז וגם תפלתו מתועבת עבור זה לפני ה' כדכתיב מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ואשרי מי שנותן כבוד לתורה וכמו שנאמר כי מכבדי אכבד וגו' ".
מדובר בבא לבית הכנסת לתפילה ומשיח בזמן קריאת התורה, כאילו אינו זקוק לה כביכול. וכן משמע בתיקוני זהר דף סג ע"א:
"ובגין דא תקינו בצלותא למשמע בה ספר תורה, למהוי ביה קרבנא שלים באדם, דאתמר ביה זאת התורה אדם, ובגין דא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה".

יא) במשנה ברורה סימן נג ס"ק יח:
על דברי השו"ע או"ח נג, ד:
"ש"ץ, צריך שיהיה הגון.... ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים".
כתב:
"ורגיל לקרות - כדי שיהיו הפסוקים המעורבים בתוך התפלה סדורים בפיו גם אם אינו רגיל לקרות הוא בכלל מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה [א"ר]".
מדובר בשליח ציבור שאינו בקי בפסוקי התורה שבתפילתו.

יב) בספר נתיבות עולם א למהר"ל מפראג נתיב העבודה פרק ב:
"וזה עצמו מה שאמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, כאשר הוא מסיר אזנו מן התורה גם השם יתברך אינו רוצה מה שנושא נפשו ומקרב עצמו אל השם יתברך בתפלתו. כי אם אין האדם מקבל התורה מן השם יתברך גם השם יתברך אין מקבל נפש כאשר שופך נפשו בתפלתו".

יג) בספר נפש החיים שער ד פרק כו:
"אמנם ענין העסק בתוה"ק הוא נוגע לעצם החיות וקיום עמידת העולמות בל יהרסו לגמרי, לכן האדם חייב לעסוק ולהגות בה בכל עת תמיד, כדי להעמיד ולקיים כל העולמות כל רגע ולא עוד אלא שגם כל עיקר ענין התפלה אינה תלויה רק בעסק התוה"ק ובלתה אינה נשמעת ח"ו, כמש"ה (משלי כ"ה), "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה", וכמשרז"ל (בשבת שם ובמשלי רבתא פכ"ח, ואמרו בסוף סוטה), כל העוסק בתורה מתוך דוחק תפלתו נשמעת ואין הפרגוד ננעל בפניו. ובזוהר (מקץ), (=דבעי דקב"ה יקבל צלותיה ישתדל באורייתא דאיהי עץ חיים כו') [הרוצה שהקב"ה יקבל תפלתו יעסוק בתורה שהיא עץ חיים כו']. לכן הדין פסוק בש"ס (מגילה כ"ז א') בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש, משום דעלויי קא מעלי ליה [שמעלהו] לקדושה יותר חמורה, שרק היא הנותנת השפע חיות וקדושה ואור לכל העולמות מטעם שהיא למעלה מכולם".

יד) ספר דברי סופרים אות לו:
"וכן אמרו (שם ט"ז ע"ב) על פסוק (תהלים ס"ג ה') בשמך אשא כפי זו תפילה היינו כשיתפללו בכח התורה שהיא כולה שמותיו של הקב"ה וזהו התפילה הנענית, ומסיר אזנו משמוע תורה גם וגו'".

טו) ספר ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן ט:
"(אך אי אפשר להתפלל, רק כשלומד תורה, כי 'לא עם - הארץ חסיד' (אבות ב); וכתיב (משלי כ"ח): "מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה" כתב יד החברים)".

טז) שו"ת האלף לך שלמה חלק א"ח סימן לז:
"אמרו מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה נמי הכונה כיון דמסיר אזנו משמוע תורה הוי בזיון התורה לכך גם תפלתו תועבה".

יז) שו"ת יביע אומר חלק ד יו"ד סימן לא, ג
"והנה נכדו הרה"ג המחבר מהר"ח פלאג"י כ' ע"ז, ואחרי ניו"ק [נשיקת ידי ורגלי קדשו] נלע"ד דאיכא חיובא גם ליחיד לשמוע קריאת ס"ת בציבור, כמ"ש בתקונים (תיקון כ"א), ובגין דאתקינו בצלותא למשמע ספר תורה למהוי ביה קרבנא שלים באדם דאתמר ביה זאת התורה אדם כו', ובג"ד מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה. ומוכח ששמיעת קריאת ס"ת הוא מעיקר תיקוני התפלה".
וכיון שמזלזל בתיקוני התפילה גם עיקר תפילתו תועבה.

יח) שמעתי מאו"מ משם הראי"ה, משום שעיקר תפילתנו חוננו מאתך דעה.

יט) בעין איה ברכות ה עג כתב הראי"ה:
" "מסיר אזנו משמע תורה גם תפילתו תועבה", הוא מפני שהתפילה תביאהו לרכך לבבו ולקרב חפצו אל מה שנראה לו שהוא טוב וישר לפני ד', ועל-ידי מניעתו משמע תורה יוכל לחשוב כל רע טוב וטוב רע, על-כן תפילתו תועבה, כי תוכל לצאת תקלה מתפילתו וקרבתו ברעיון למוסר וטוב. אבל מכל מקום, התועלת של הזיכוך הפנימי הוא דבר מועיל גם כשלא יכשיר מעשיו להיות קבוע בדרך טובה, מכל מקום "יפה שעה אחת [בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא]".
ובזאת גם-כן תיבחן גדולת התפילה יותר מן הקרבנות, שגם בהיותם שלא כראוי, מכל מקום יש בתפילה יתרון ותועלת מעט".

כ) מסיר אזנו משמוע בקול התורה גם לא ישמעו בקולו. כך פירשו חותני וגיסי יואל.
והיינו כבמסכת אבות פרק ב משנה ד:
"עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו".
וכן משמע בתהלים פרק מ, ז:
זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ.
ופירש"י: אזנים כרית לי - לאמר שמעה בקולי:
וכן במצודת דוד: "אזנים כרית לי - לשמוע אל דברי התורה אשר היא טובה בעיניך מזבח וכן נאמר הנה שמוע מזבח טוב (שמואל א, ט"ו)":
וכן מוכח בהמשך הפרק (ח-ט) אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי. לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי.
והוא הדין לתפילה. שהרי אמרו במסכת ברכות דף כו: "תפלות כנגד תמידין תקנום".

כא) צריך לדקדק, שלא אמרו "מסיר עצמו משמוע בקול התורה", או לחלופין "מסיר פיו מלימוד תורה".
אלא שמדובר שמסיר אזנו משמוע את משמעות הוראת התורה, והיינו להיות ישר דרך. וכאמרם מה בין חכמה לתורה באיכה רבה פרשה ב, יג:
"אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן, הדא הוא דכתיב (עובדיה א') והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, יש תורה בגוים אל תאמן, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה".
ולכן גם תפילתו אינה לשם שמים ואינה אלא תועבה.

כב) יבואר לפי הפסוק שאחר אחריו - משלי פרק כח, יא:
חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ.
כיון שהוא חכם בעיניו מסיר אזנו ואינו רוצה ללמוד מאיש אחר. אך מי שחש עצמו כדל בתורה מקיים (אבות פרק ד משנה א) "בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם". וכיון שדל הוא בעיניו מתקיים בתפילתו הכתוב בתהלים פרק קב פסוק א תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.
וזו התפילה המשובחת שבתפילות כמו שאמרו בכמב מקומות, כגון בזוהר פרשת וישלח דף קסח ע"ב:
"אלא דוד מלכא אמר דא כד אסתכל וחמא במלי דמסכנא ואסתכל ביה כד הוה אזיל וערק מקמי חמוי אמר דא תפלה לעני, דא הוא צלותא דבעי מסכנא קמי קודשא בריך הוא ודא צלותא דאקדימת לכל צלותהון דעלמא".
ובזוהר פרשת יתרו דף פו ע"ב:
"(תהלים קב) תפלה לעני כי יעטף ולפני יי' ישפוך שיחו, כל צלותא דישראל צלותא וצלותא דעני עלאה מכלהו, מאי טעמא משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא ואתעטר ברישיה, וקודשא בריך הוא משתבח (נ"א מתעטף) בההיא צלותא ודאי".