המל"ך וחטא עץ הדעת
שבת יא ע"א
"ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב:
כל חולי ולא חולי מעים,
כל כאב - ולא כאב לב,
כל מיחוש - ולא מיחוש ראש,
כל רעה - ולא [רעת] אשה (רעה) (נ"א כל דעה - ולא דעת אשה)".
רב הזכיר שלשה אברים, המכונים בספרים מוח לב כבד, ראשי תיבות מל"ך.
תחילת הרעיון והמחשבה היא במוח שבראש.
משם המעבר ללב, שם הרגש וההחלטה.
משם למעשה, בחלק הגוף הגשמי והשפל.
מה שמתחיל בראש כמחוש בעלמא, הופך בלב לכאב, ובבטן לחולי ממש.
חטא אכילת עץ הדעת היה כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ (בראשית ג, יז) – כאשר הוא נגד ציוויו של הקב"ה.
החטא היה בראש, השמיעה באזניים, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם (בראשית ג, ו).
ההחלטה בלב, הנקרא מלך האברים.
ורק כשהגיע המאכל למעיים, הפך לחולי ממש וסופני – לַצְבּוֹת בֶּטֶן (במדבר ה, כב), כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יז).
