הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "מאן תנא... רבי... היא"; "סתם משנה"

שבת יד ע"א

דתנן, אלו פוסלין את התרומה: האוכל אוכל ראשון, והאוכל אוכל שני, והשותה משקין טמאין, והבא ראשו ורובו במים שאובין, וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין, והספר, והידים והטבול יום, והאוכלים והכלים שנטמאו במשקין.
מאן תנא האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני - מפסל פסלי, טמויי
לא מטמו? אמר רבה בר בר חנה: רבי יהושע היא. דתנן, רבי אליעזר אומר: האוכל אוכל ראשון - ראשון, ואוכל אוכל שני - שני, אוכל שלישי - שלישי. רבי יהושע אומר: האוכל אוכל ראשון ואוכל שני - שני, שלישי - שני לקודש ואין שני לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה. 
 
1.
הגמרא שואלת כמי "הולכת" המשנה [ממסכת זבים פרק ה – "הנוגע בזב" - משנה יב] שמובאת בקשר למשנתנו, והיא עונה, שמתאים לשיטת רבי יהושע במחלוקתו עם רבי אליעזר [במשנה, מסכת טהרות פרק ב – "האשה שהיתה" - משנה ב. מסכת טהרות באה לפני מסכת זבים].

2.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה י:

הואיל והידים שניות אם נגעו במשקה עשאום תחילה, ואם נגעו משקין אלו באוכלין עושין אותן שני, ואם נגעו במשקין אחרים עושין אותן תחילה שהמשקין תחלה לעולם כמו שביארנו, אבל אין משקין אלו שנטמאו מחמת הידים מטמאין כלים שעיקר טומאת הידים מדבריהם,
וכן גזרו חכמים על כל אדם שיאכל אוכלין טמאין בין שאכל אוכל ראשון או אוכל שני, ועל כל השותה משקין טמאים שיהיה שני לטומאה עד שיטבול, ואם נגע באוכלין עשאן שלישי, ואם נגע במשקין אפילו משקה חולין עשאן תחלה לטמא אוכלין ומשקין אחרים, אבל לא לטמא כלים הואיל ועיקר טומאת אדם זה מדבריהם, ומפני מה גזרו טומאה על האוכל אוכלין טמאים, שמא יאכל אוכל ראשון או שני וישתה עליו משקה תרומה ונמצא המשקה תרומה טמא באוכל שבפיו, וכן השותה משקין טמאים שמא יאכל עמהן אוכל תרומה ונמצא טמא במשקין שבפיו וכבר ביארנו בתרומות שאסור לאכול תרומה טמאה. +/השגת הראב"ד/ אבל אין משקין. א"א לא ידעתי מהו זה והוא סותר את דבריו וא"ת לא כתב שאין מטמאין אלא אכלים אף זו שיבוש שהרי אמרו באלו דברים גזירה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס אלמא כלים נמי מטמאו. /השגת הראב"ד/ אבל לא לטמא כלים. א"א ולא אפילו לטמא אוכלין של חולין שלא גזרו אלא לתרומה.+

3.
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה י:

... וכן גזרו חכמים וכו'. בפ"ב דטהרות וכרבי יהושע דאמר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני וסתם לן תנא כוותיה בסוף זבים דמני לאוכל אוכל שני בהדי הנך דפוסלין את התרומה. ...

וכתב הראב"ד ולא אפילו לטמא אוכלים של חולין שלא גזרו אלא לתרומה עכ"ל. ואני אומר שזה דבר פשוט ומבואר בדברי רבינו בסמוך:
ומפני מה גזרו וכו' עד במשקים שבפיו. פ"ק דשבת (דף י"ד):

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כשיטת רבי יהושע במחלוקתו עם רבי אליעזר. הנימוק להכרעה כרבי יהושע הוא בכך, שהמשנה במסכת זבים [שמובאת גם בסוגייתנו] נחשבת כ"סתם משנה", והיא "הולכת" בשיטת רבי יהושע, וכמו שאומרת הגמרא בסוגייתנו "רבי יהושע היא".

4.
ונראה להוסיף: הרי המשנה במסכת זבים היא אמנם "סתם משנה", והמחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע היא "מחלוקת", והיא נמצאת במסכת טהרות. מסכת טהרות משובצת בש"ס לפני מסכת זבים, יוצא אפוא שמדובר בדין שמובא באופן של "מחלוקת ואחר כך סתם", ובמקרה זה הכלל הוא, שהלכה כ"סתם".

5.
לצורך סוגייתנו רק נאמר שהביטוי "מאן תנא... רבי יהושע היא" בא ללמדנו בדיוק את מה שאמרנו: המשנה הסתומה מתאימה לשיטת רבי יהושע.

6.
המשניות בסוגייתנו אינם מאותה מסכת [מסכת זבים ומסכת טהרות] ולכן "אין סדר", ולכן אולי היה ניתן להכריע כרבי אליעזר כי אולי ה"סדר" באמת היה הפוך, ואז יש לנו כלל "סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם" כלומר, לא בהכרח ההלכה כרבי יהושע [לפי מי שסובר שמשמעות הכלל "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם" הוא, שאין הכרח לפסוק כ"סתם", ולא שבהכרח פוסקים שלא כ"סתם"], ולכן באה סוגייתנו להדגיש, שכן הלכה כרבי יהושע – ואולי בגלל סמכות האמוראים לפסוק, ואולי בגלל שכעיקרון ההלכה היא כרבי יהושע נגד רבי אליעזר [אם נאמר שמשניות אלה נאמרו אחרי שכבר נקבע העיקרון הכללי, שהלכה כרבי יהושע נגד רבי אליעזר].