ברכת הגשמים / הרב הלל בן שלמה

ברכות נט ע"ב

נאמר במשנה, שעל הגשמים מברך "הטוב והמטיב". הגמרא מקשה על כך מברכה מיוחדת על הגשמים הנזכרת בדברי האמוראים "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה...", ולמסקנתה היא מביאה שני תירוצים: א. כשבאו מעט גשמים, מברכים "מודים אנחנו", ואילו כשבאו הרבה גשמים, מברכים "הטוב והמטיב". ב. מברכים דווקא כשבאו הרבה גשמים, אולם "מודים אנחנו לך" מברך מי שאין לו קרקע, ואילו מי שיש לו קרקע מברך "הטוב והמטיב", כשם שמברך כל מי שיש לו טובה יחד עם אחרים. בטעם הדבר מבאר רש"י (ד"ה הכי גרסינן), שכל מי שיש לו קרקע, הרי שהאנשים האחרים שיש להם קרקע, שותפים עמו בטובה זו של הגשמים.

אמנם, יש מקום להקשות על הבנה זו, שהרי הגשמים מהווים טובה לכל העולם, וגם מי שאין לו קרקע שותף לכאורה בטובה זו. ואכן, להבנת הרי"ף (המביא רק את התירוץ האחרון), המדובר דווקא במי שיש לו שותפים עמו דווקא באותה קרקע. משמע מכאן, שאם אין לו שותפים בקרקע זו, אינו מברך הטוב והמטיב (והרשב"א הסכים לדברי רש"י). הרמב"ם בהלכות ברכות (י,ה; וכן הוא בשו"ע או"ח רכא,ב) הולך בעקבות הרי"ף, והוא מחלק בין שלושת הברכות הנצרכות: א. יש לו שדה – מברך שהחיינו. ב. יש לו שותפים באותה שדה – מברך הטוב והמטיב. ג. אין לו שדה – מברך "מודים אנחנו לך...". נראה, כי לדעת רש"י, למרות שהגשמים מהווים טובה לכל העולם, טובה זו ניכרת בעיקר למי שיש לו קרקע, ודווקא לו ראוי לברך.