הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רב ושמואל" - כמי הלכה
שבת יט ע"ב
שמן של בדדין ומחצלות של בדדין, רב אסר ושמואל שרי.
הני כרכי דזוזי, רב אסר ושמואל שרי.
אמר רב נחמן: עז לחלבה, ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה, ותורי דרידיא, ותמרי דעיסקא - רב אסר, ושמואל אמר: מותר.
וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון.
ההוא תלמידא דאורי בחרתא דארגיז כרבי שמעון, שמתיה רב המנונא. והא כרבי שמעון סבירא לן! –
באתריה דרב הוה, לא איבעי ליה למיעבד הכי.
הני תרי תלמידי, חד מציל בחד מנא וחד מציל בארבע וחמש מאני. וקמיפלגי בפלוגתא דרבה בר זבדא ורב הונא.
1.
לגבי הדין הראשון:
רמב"ם הלכות שבת פרק כו הלכה יד:
ח שמן שיוצא מתחת הקורה של בית הבד בשבת וכן תמרים ושקדים המוכנים לסחורה מותר לאוכלם בשבת, ואפילו אוצר של תבואה או תבואה צבורה מתחיל להסתפק ממנה בשבת שאין שם אוכל שהוא מוקצה בשבת כלל אלא הכל מוכן הוא,...
מגיד משנה הלכות שבת פרק כו הלכה יד:
[יד] שמן היוצא מתחת הקורה וכו'. פ"ק (בת דף י"ט:) שמן של בדדין ומחצלות של בדדין רב אסר ושמואל שרי תמרי דעסקא פלוגתא דר' יהודה ור"ש. ובהלכות שמן של בדדין שיוצא מתחת הקורה בשבת. והלכתא כשמואל דקאי כר"ש דלית ליה מוקצה לענין שבת ע"כ.
הרמב"ם פוסק כשמואל בסוגייתנו מפני שהגמרא קבעה, ששמואל פסק כרבי שמעון "דלית ליה מוקצה".
2.
ויש להקשות, הרי הכלל הוא שהלכה כרב נגד שמואל באיסורים, ומדוע כאן הלכה כשמואל?
2.1
אלא, שמסוגייתנו נוכל ללמוד כלל חשוב: אם מחלוקת אמוראים תלויה במחלוקת תנאים הרי שפוסקים לפי כללי הפסיקה בין התנאים ולא ככללי הפסיקה בין האמוראים. ולכן פוסקים כשמואל שסובר כרבי שמעון [נגד "רב" שסובר כ"רבי יהודה"].
2.2
אולם באמת אין הדבר מדוייק, שהרי כעיקרון הלכה צריכה להיות כרבי יהודה נגד רבי שמעון:
מסכת עירובין דף מו עמוד ב:
"...דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה..."
2.3
ומדוע באמת הלכה במוקצה כרבי שמעון?
מסכת שבת דף קנז עמוד א:
תא שמע: מתחילין בערימת התבן, אבל לא בעצים שבמוקצה! - התם בארזי ואשוחי, דמוקצה מחמת חסרון כיס אפילו רבי שמעון מודה.
תא שמע: אין משקין ושוחטין את המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות! –
רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח,
בית שמאי אומרים: מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין, ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלה כולה ומנערה. ואמר רב נחמן: אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה, ובית הלל כרבי שמעון.
פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: בכל השבת כולה הלכה כרבי שמעון, לבר ממוקצה מחמת מיאוס, ומאי ניהו - נר ישן. וחד אמר: במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון, לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו - נר שהדליקו בה באותה שבת. אבל מוקצה מחמת חסרון כיס - אפילו רבי שמעון מודה, דתנן: כל הכלים ניטלין בשבת, חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה.
מסוגיה זו משמע שאמוראים פסקו כרבי שמעון – בדין מוקצה - באופן עקרוני.
2.4
לפי זה יוצא שמה שנאמר בסוגייתנו "והא כרבי שמעון סבירא לן!" זוהי הסיבה לפסק [בש"ס] כרבי שמעון וממילא ברור שבסוגייתנו הלכה צריכה להיות כשמואל שסובר כרבי שמעון.
2.5
אלא שיש להעיר: חייבים לומר ששמואל עצמו [שקדם לרב נחמן] גם קבע ששיטת רבי שמעון מתאימה לשיטת בית הלל [בסוגיה – לעיל - בשבת דף קנז], ולכן הוא – שמואל – פסק כרבי שמעון!
2.6
לפי זה עדיין ניתן ללמוד את העיקרון לעיל, שהלכה כשמואל [בניגוד לכלל שהלכה כרב נגד שמואל] מפני שמכריעים לפי הכלל שבין התנאים [כבית הלל נגד בית שמאי].
2.7
אמנם ניתן לומר, שמשמעות הביטוי "סבירא לן" [בסוגייתנו] היא, ש"סתמא דגמרא" קובעת פסק הלכה כללי בש"ס. ואולי זוהי לשון הסבוראים – כך נראה מהרב זיני בספרו "רבנו סבוראי":
רשימת הביטויים של סבוראים לפי הרב זיני בספרו "רבנן סבוראי":
1. "דיקא נמי דקתני
2. "סבירא לן, סבירא להו
3. "סבור מינה
4. "הני מילי
5. "למעוטי – "לאתויי
6. "מכדי
7. "מאי דעתך
8. "אמר לך, "אמרי לך
9. "סברוה, כמאן סברוה, "סבור מינה
10. כדבענין למימר לקמן
11. "שמע מינה
12. "אהייא
13. "מיגו
14. "מכלל
15. "ותסברא
16. "ותו לא מידי
17. "אם תמצא לומר
18. "מאי איריא . "מידי איריא
19. "אמרי
20. "האידנא
2.8
אם אמנם הסבוראים קבעו את הביטוי "סבירא לן" יוצא, שהפוסקים שקבעו שהלכה כשמואל בסוגייתנו קבעו זאת בגלל הכרעת הסבוראים, ולא בגלל ששמואל ידע מפסק דינו של רב נחמן!
[כי אולי הוא סובר אפילו, שבית הלל לא בהכרח תואמים לדינו של רבי שמעון בסוגיה השניה - לעיל]
2.9
נראה שלפי שיטת הרב אברמסקי שקבעו הלכה כרב באיסורים באופן נקודתי, [שכל מחלוקת של רב ושמואל נבדקו על ידי רב אשי] הרי שמוכרחים לומר, שבסוגייתנו הלכה כשמואל בגלל פסק הסבוראים!
2.10
ואולי אפשר לומר, שעורכי הגמרא כש"בדקו" את מחלוקות רב ושמואל [לפי הסברו של רב אברמסקי] לא התייחסו למחלוקות כבסוגייתנו, שתלויות במחלוקות תנאים קודמים [בית הלל ובית שמאי; רבי שמעון ורבי יהודה] אלא רק את המחלוקות שנחלקו "אליבא דנפשייהו".
