נתינת מזונות לנכרי בשבת / הרב הלל בן שלמה
שבת יט ע"א
בגמרא מבואר, כי נותנים מזונות לנכרי בשבת בחצר, למרות שאין מוטל עליך לזונו, ואם הנכרי לקח את האוכל עמו ויצא, "אין נזקקים לו". כלומר, לכתחילה אין לתת לנכרי את האוכל על מנת שיוציאו מן החצר, אולם אין צורך לחשוש לאפשרות שהנכרי יצא. התוספות (ד"ה נותנין) מבארים, כי ההיתר לתת לנכרי את המזונות נובע משום שיש בכך "דרכי שלום", שהרי מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ועל כן הדבר מותר אף במקום טורח, משום שזו גזירה מדרבנן. אבל לעניין עשיית מלאכה ביום טוב, מאחר שהדבר אסור מן התורה, אין הנכרי נחשב כמזונותיו עליך. וכך מביאים התוספות שם את דעת ר"י, להתיר לשלוח על ידי נכרי אף בשבת, במקום שיש חשש סכנה מנכרי אלים - והיינו דרכי שלום – משום שאין לנו כיום (לדעתו) רשות הרבים.
לכאורה יש ללמוד מדברים אלו, כי במקרים שאין צורך לחשוש מגויים, אין לתת בפניהם מזון בשבת, אף במקום שעלול להתבצע על ידם איסור דרבנן בהוצאת האוכל, ועל אחת כמה וכמה אם נאמר שיש חשש שיתבצע איסור תורה.
אבל הרמב"ם בהלכות שבת (ו,כא) כותב: "ומזמנין את הגוי בשבת ונותנין לפניו מזונות לאוכלן, ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו מפני שאין שביתתו עלינו". הרמב"ם מתיר לכתחילה להזמין את הגוי בשבת, והוא אינו מחלק בין חשש סכנה לבין הזמן שידינו תקיפה, וגם לא בין איסור דרבנן לאיסור תורה (ולשיטתו יש רשות הרבים בזמן הזה).
השו"ע (או"ח שכה,א) נוקט את לשון הרמב"ם, והמשנה ברורה (סק"ב) מבאר את ההיתר להאכילו בשבת, על פי דברי התוספות, ונראה שהבין שדבריהם אינם סותרים. יש מקום לומר אף בדעת התוספות, שההיתר אינו מצטמצם דווקא לעניים, שהרי בגמרא לא נזכרה על חלוקה בעניין. התוספות לומדים עיקרון, מכך שמפרנסים את עניי הגויים גם כן (למרות האיסור העקרוני לתת מתנת חינם לגוי "לא תחנם"), כי מזונותיו של גוי מוטלים עלינו ברמה העקרונית; וראה לשון הרמב"ם בהלכות מלכים (י,יב) המבאר זאת מטעם ש"טוב ה' לכל", ומשמע מהדבר אינו תלוי בשאלה אם ידינו תקיפה.
התוספות מבארים, כי דווקא מזונות נותנים לגוי ולא חפצים, משום שהמזונות נאכלים מיד, ועל כן ישנו סיכוי סביר, שכלל לא תתבצע כאן פעולת איסור. במקרה שהגוי יוציא את המזון מחצרו, הרי שהדבר נראה כנעשה בשליחותו, ועל כן הדבר אסור – ודבר זה הותר לדעת התוספות, מפני "דרכי שלום", של חשש סכנה מהגוי; אך גם אז, רק באיסור דרבנן. כמובן, שפיקוח נפש דוחה אף איסור תורה של שבת, אך נראה שהחשש המדובר כאן אינו סכנת נפשות, ועל כן התוספות לא הקלו בדבר.
