נתינת פת לתנור בערב שבת / הרב הלל בן שלמה

שבת יט ע"ב - כ ע"א

נאמר במשנה, כי ניתן לתת פת בתנור בערב שבת עם חשכה, רק אם יש מספיק זמן, כדי שיקרמו פניה מבעוד יום. אולם אם אין מספיק זמן לכך, אין לתת את הפת (והיינו מדרבנן, שמא יבוא לחתות בגחלים). רבי אליעזר סובר, שצריך שיקרום "התחתון שלה", ובגמרא מבואר שהכוונה היא לצד הדבוק בתנור. רש"י מבאר, כי החלק העליון שכלפי האש מתחמם קודם, ורבי אליעזר מחמיר ומצריך לתת את הפת זמן רב יותר מאשר חכמים. אמנם, מבחינה מציאותית נראה לכאורה, כי דווקא התנור עצמו מתחמם מחמת האש, והחלק הדבוק בו ממהר להיאפות קודם. וכך כותבים התוספות על פי הירושלמי, כי רבי אליעזר בא להקל, ומסתפק בקרימה מועטת, בניגוד ללחם הפנים, שם הוא מצריך "קרימה מעליא". כך הם גם דברי הרמב"ם בפירושו למשנה בביאור דברי רבי אליעזר: "פניה המודבקים בחרס התנור, והוא נקרם לפני שיקרמו פניה שכלפי אויר התנור".

הרמב"ם בהלכות שבת (ג,יח) כותב: "אין נותנין את הפת בתנור עם חשיכה ולא חררה על גבי הגחלים אלא כדי שיקרמו פניה שהם מודבקים בתנור או באש". מדברים אלו נראה שפסק כדעת חכמים, שאין צורך בקרימה מעליא, אלא די בקרימת אחד הצדדים, וכפי שמבאר רש"י, שרבי אליעזר בא להחמיר. אם הרמב"ם היה סובר כרבי אליעזר וכפירוש התוספות הנ"ל, נראה שלא היה לו להזכיר את הקרימה "בתנור או באש". כך גם אנו מוצאים בפירושו למשנה, שכתב שאין הלכה כדברי רבי אליעזר (וכמו שבדרך כלל אין הלכה כמותו, ובפרט שיחיד ורבים הלכה כרבים). אמנם, המגיד משנה כותב, כי הרמב"ם פוסק כדעת רבי אליעזר, ומבאר הכסף משנה, כי הוא חזר בו מהכרעתו בפירושו למשנה. וכך כותב הר"ן, כי ההלכה היא כדעת רבי אליעזר; אם כי דבריו  הם על פי גרסתו "רבי אליעזר בן יעקב", שמשנתו קב ונקי, ועל כן יש לפסוק כמותו. אבל לפי הגרסה שלפנינו "רבי אליעזר", לכאורה אין לפסוק כמותו.

גם לדעת המאירי יש לפסוק להלכה כדעת רבי אליעזר, והוא אינו מקבל את דברי התוספות, שרבי אליעזר בא להקל (וגם מלשון השו"ע רנד,ה משמע שמחמיר). אולם הגישה המקובלת בראשונים היא כדברי התוספות (ר"ן, רשב"א ועוד), וכך כותב המשנה ברורה (סימן רנד סקכ"ו) בשם האחרונים, כי ניתן להקל בדבר, אף אם קרמו פניה מצד אחד.