הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "תא שמע דאמר..."; "אי אמרת בשלמא"; "השתא דאמרינן"
שבת כג ע"א
תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי:
עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה.
אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה - שפיר. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה, האי מכבה ומדליקה? מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה!
ועוד, מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה שמע מינה: הדלקה עושה מצוה, שמע מינה.
והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן - לא עשה ולא כלום.
אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס.
מבנה הסוגיה:
1.
הגמרא בעמוד הקודם קבעה שהדין של "הדליק מנר לנר" תלוי בשאלה העקרונית האם הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה.
2.
בעמוד הקודם הגמרא ניסתה להוכיח כצד הראשון ודחתה את ההכרח שבהוכחה.
3.
כדאי לציין שבסוגייתנו כמה פעמים מוזכר הביטוי "תא שמע דאמר..." כפתיחה לדברי אמורא, זאת אומרת, שהביטוי "תא שמע" לא מובא כפתיחה לברייתא [או לדברי תנאים ככלל].
4.
ונראה לומר: הביטוי "תא שמע דאמר..." שמופיע לפני ציטוט דברי אמורא מלמדנו שמדובר אמנם "רק" בדברי אמורא, אבל אלה דברים מוסכמים וידועים [ובעיקר כשמדובר באמוראים מהדורות הראשונים, וכשמופיע לפני דברי רב אשי – מופע יחידאי בש"ס – הכוונה היא להכרעתו של רב אשי – עורך הגמרא]
5.
תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד א
עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה.
הגמרא מצטטת את דינו של רבי יהושע בן לוי
6.
אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה - שפיר. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה, האי מכבה ומדליקה? מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה!
הגמרא טוענת שלפי צד א – הדלקה עושה מצוה – ברור יותר דינו של ריב"ל.
7.
נראה לומר, שהביטוי "אי אמרת בשלמא..." נכתב על ידי עורך הגמרא ללמדנו שכך מסקנת הסוגיה [ולא בהכרח שכך היא פסיקה עצמאית של עורך הגמרא] ולמרות שבפעמים הקודמות במהלך הסוגיה לעיל הגמרא דחתה את ההכרח שבהנחה המוקדמת של "אי אמרת בשלמא", אבל זו היתה דחיה "מקומית" ללמדנו שוב שכך המסקנה.
8.
ועוד, מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה
הגמרא מוסיפה הוכחה לצד שסובר "הדלקה עושה מצוה". הפתיחה היא על ידי הביטוי "ועוד".
8.1
בספר "דברי סופרים" מביא שיטה שהקושיה הראשונה בגמרא והקושיה השניה שמתחילה במילה "ועוד" אינם צריכים זה לזה, והרבה פעמים בגמרא יש ששתי הקושיות צריכות זה לזה. ויתכן שדבריו אמורים אף לגבי הוכחות ותרוצים – כבסוגייתנו.
8.2
נראה שבסוגייתנו שתי ההוכחות צריכות זו לזו. את ההוכחה הראשונה נראה שניתן היה לדחותה בכך, שלא מוכרח הדיוק של הגמרא בדברי ריב"ל, ויתכן שהתכוון לומר, שבמוצאי שבת "מכבה ומגביהה ומדליקה" [למרות שאומרים בעלי הכללים, שאמוראים חייבים לדייק בלשונם יותר מהדיוק שמדייקים בדברי תנאים!]. ואת ההוכחה השניה ניתן לדחות בכך, שנוסח הברכה הוא "להדליק" מפני שגם למי שסובר ש"הנחה עושה מצוה" הרי שבנוסף יש גם חובת הדלקה. ובעיקר ניתן לדחות ואולי באמת צריך לשנות את נוסח הברכה והביטוי "מדקא מברכינן" לא מחייב שזהו ניסוח הברכה המוסכם.
ולכן, כנראה שצירוף שתי ההוכחות חיוני בסוגייתנו.
8.3
כמו כן מצינו שה"ועוד" – הוא העיקר. אם כך, צריך לומר שניסוח הברכה היה ידוע לחכמי הגמרא [ראה "מתיבתא", הערה ו] ממסורת עתיקה ומוסכמת, ונראה להוסיף, שהביטוי "מדקא מברכינן" דומה לביטוי "וקיימא לן דמברכינן", אלא שהניסוח השני מתאים להכרעה הלכתית לגבי מחלוקת חכמים, ואילו הניסוח הראשון מתאים להלכה מסורתית-מוסכמת.
9.
שמע מינה: הדלקה עושה מצוה, שמע מינה.
והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן - לא עשה ולא כלום.
אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס.
הביטוי "והשתא דאמרינן" או "השתא דאמרינן" - 4 מופעים בש"ס.
ביטוי דומה "והשתא דאתית להכי" - 38 מופעים בש"ס.
9.1
נראה שמשמעות הביטוי הראשון – כבסוגייתנו – היא לא כפשוטה, שרק בגלל הכלל שהדלקה עושה מצוה הרי הדלקה של חרש ושוטה וקטן פסולה, אלא הכוונה היא, שמובן הדין הידוע שחרש שוטה וקטן פסולים להדליק נר חנוכה ואף לא בדיעבד, ואף אם הדליקו הרי "לא עשה ולא כלום" – ביטוי שמדגיש שאין למעשה זה שום ערך, למרות שהרואה את הנרות דולקות לא מבחין מי האדם שהדליק. ואף הנחה מחודשת של הנרות על ידי גדול לא תועיל. [אם "אין" הדלקה לא תועיל הנחה, אבל אם "אין" הנחה – נשאר הנר במקומו מיום קודם ולא צריך לבצע פעולה של הנחה - הרי שתועיל מעשה הדלקה]
10.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ט:
נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן י או גוי לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה,
הדליקו מבפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו,
אחז הנר בידו ועמד לא עשה כלום שהרואה אומר לצרכו הוא עומד. *
עששית שהיתה דולקת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה שההדלקה היא המצוה ולא ההנחה,
ומותר להדליק כ נר חנוכה מנר חנוכה אחר.
+/השגת הראב"ד/ מותר להדליק מנר חנוכה לנר חנוכה אחר. א"א ועל ידי קינסא.+
מעניין שהרמב"ם התחיל את ההלכה מה"סוף" של הסוגיה. אולי הוא מקבל את הנחתנו לעיל, שדין זה היה ידוע ומוסכם, ואת החידוש של "הדלקה עושה מצוה" הוא מחבר רק לדין האחרון של עששית שהיתה דולקת כל היום כולו, שצריך להדליקה מחדש.
