|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין – אגוז המלך
"איתיביה: כרך דבר שמדליקין בו על גבי דבר שאין מדליקין בו אין מדליקין בו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין. קתני מיהת מדליקין? אמר ליה: אדמותבת לי מדרבן שמעון בן גמליאל סייעינהו מדתנא קמא! הא לא קשיא, מעשה רב. מכל מקום קשיא! מאי לאו להדליק? לא, להקפות" (שבת, כא ע"א).פירוש: אֵיתִיבֵיהּ [הקשה לו] אביי לרבה ממה ששנינו בתוספתא: כָּרַךְ דָּבָר שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ עַל גַּבֵּי דָבָר שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ כּוֹרְכִין פְּתִילָה שמדליקים בה עַל גַּבֵּי אֱגוֹז וכך היו מַדְלִיקִין. וְקָתָנֵי מִיהַת [ושנינו בכל אופן] כי מַדְלִיקִין, והרי שמותר להדליק כשמצרפים פתילה מותרת ואסורה! אָמַר לֵיהּ [לו] רבה: אַדְּמוֹתְבַתְּ [עד שאתה מקשה] לִי מדברי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, סַיְּיעִינְהוּ [סייע לנו, לדברינו] מדברי התַּנָּא קַמָּא [הראשון] שאסר להדליק בכגון זה! ומשיבים: הָא לָא קַשְׁיָא [זו אינה קשה], שעדיף להקשות כאן מדברי רבן שמעון בן גמליאל אודות מנהג בית אביו בענין זה משום הכלל "מַעֲשֶׂה רַב". כי גדול כוח ההוכחה שמביאים מדבר שנהגו בו למעשה, מהלכה מופשטת בלבד, שאולי אף אומרה לא התכוון לבצעה הלכה למעשה. מִכָּל מָקוֹם עדיין קַשְׁיָא [קשה] מדברי רבן שמעון בן גמליאל, שהרי מַאי לָאו [האם לא] מדובר כאן לענין לְהַדְלִיק את הפתילה עם האגוז? ואם כן הרי שמותר הדבר! על כך משיבים: לֹא, המדובר הוא לְהַקְפּוֹת, כלומר לסייע שהפתילה תצוף על גבי השמן בעזרת האגוז (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על אגוז המלך הקש\י כאן.
שאלה שניתן לשאול היא מדוע נבחר האגוז לייצג את כושר הציפה ולא פירות אחרים שהרי כמעט כל הפירות צפים במים. בעקבות שאלה זו "הטבעתי" פירות שונים ובדקתי את כושר הציפה שלהם בהשוואה לאגוז. התברר שבניגוד לאגוז שכמעט כולו צף על פני המים הרי ששאר הפירות שקעו במידה רבה. את שאר הפירות הצלחתי לדחוק בעזרת אצבע אל הקרקעית ואילו האגוז ניתר משני צידי האצבע ("שוקע לכאן ולכאן") מבלי שניתן היה לדחוק אותו אל תוך המים. אפשרות נוספת לבחירת האגוז כמייצג ציפה היא העובדה שהוא דומה לסירה עשויית עץ השטה על פני המים תמונה 3). "א"ר יוסי בר יהודה: מי שלא ראה אגוז מימיו ואינו יודעו, מה סבור שאין בו כלום אלא עצים, פעפעו הרי הוא מוציא אותו מגורות של אוכלים וכו'" (ילקוט שמעוני, שיר השירים, רמז תתקצ"ב). רק לאחר שבירת קליפת העץ (הקליפה הפנימית) מתגלות מגורות הפרי. כושר הציפה המעולה של פרי האגוז נובע מקליפת עץ זו ומכך שהוא מכיל חללי אוויר רבים. ועתה נוכל לצרף גם את האגוז בסוגייתנו כדוגמה נוספת לכושר הציפה של האגוז. מפרש רש"י: "לא, להקפות - לא היו מדליקין האגוז, אלא סומך עליה הפתילה להציפה שלא תטבע בשמן, ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו)". אין לי ספק שיש עצמים שנוח יותר להשתמש בהם להציף פתילה שהרי האגוז עגלגל, אך כנראה תפקיד האגוז משתלב בדימוי הקבוע שלו וייתכן והוא אף מקור הדימוי.
תמונה 5. "של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי אגוז ומדליקין"
(1) פירוש: וְאָזְדָא [והולך] רָבָא לְטַעֲמֵיהּ [לטעמו, לשיטתו] שכבר אָמַר רָבָא: הדבר פשוט כי מַיִם עַל גַּבֵּי מַיִם הַיְינוּ [זוהי] הַנָּחָתָן, ועקירתם משם עקירה היא לכל דבר. וכן ברור כי אֱגוֹז הצף עַל גַּבֵּי מַיִם לָאו הַיְינוּ [אין זו] בכלל הַנָּחָתוֹ, ולפיכך עקירתו משם אינה נחשבת כעקירה. ואולם בָּעֵי [שאל] רָבָא: מקרה בו היה אֱגוֹז מצוי בּתוך כְּלִי, ואותו כְּלִי צָף עַל גַּבֵּי מַיִם, ועקר אדם את האגוז מן הכלי, האם תיחשב זאת לעקירה? וצדדי השאלה: האם בָּתַר [אחר] האֱגוֹז אָזְלִינַן [הולכים אנו] ורק לפי מצבו תיקבע ההלכה, והוא הלא הוא מונח בתוך הכלי, וְהָא נָיֵיח [והרי הוא נח], אוֹ דִּילְמָא בָּתַר [שמא אחר] הכְּלִי אָזְלִינַן [הולכים אנו] וְהָא [וזה, הכלי] הלא לֹא נָיֵיח [נח], שכן בהיותו על גבי המים הוא דְּנָיֵיד [שנד] ממקום למקום על גביהם. לשאלה זו לא נמצא פתרון ועל כן תֵּיקוּ [תעמוד] במקומה.
|
