גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתל"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף לא ע"א

האם אכן כל אדם נשאל תחילה כשהוא מוכנס לדין: "נשאת ונתת באמונה"?

אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה וכו', ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין, אי לא לא (לא ע"א).

והקשו התוס' (קידושין מ: סנהדרין ז.) מהא דאמר רב המנונא (שם) "אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר (משלי יז, יד) 'פוטר מים ראשית מדון'", ואילו כאן מבואר שתחילה נשאל: 'נשאת ונתת באמונה', ורק לאחר מכן: 'קבעת עתים לתורה'. ותירצו, ששאלת 'נשאת ונתת באמונה' מיד בתחילת הדין "היינו דווקא לענין שאלה ששואלין לו על משא ומתן, אבל מכל מקום נפרעים ממנו תחלה על שלא קבע עתים לתורה".

ונתקשו המפרשים בדבריהם (ראה פי' הריא"ף סנהדרין שם), שאם נפרעים תחילה על דברי תורה, למה אם כן הוא נשאל תחילה על משא ומתן. והב"ח (או"ח סי' קנה סק"א), ביאר דברי התוס', כי עונש הדין הוא אכן תחלה על דברי תורה, "דכיון דהתלמוד מביא לידי מעשה, ראוי לעונשו תחלה על שלא למד, שמתוך כך נכשל במעשה, אבל לענין שאלה ראוי להקדים על שאלת משא ומתן שהיא קודמת לתלמוד תורה, שכל אדם צריך לבקש ולחזר אחר פרנסתו ופרנסת ביתו בכל יום ויום מקודם", והיינו, הגם שהעונש הוא על דברי תורה תחילה, מתריעין ושואלין על משא ומתן תחילה, כי ראשית על האדם לחזר אחרי פרנסתו טרם קביעתו עתים לתורה.

בספר 'אפריון' להגאון רבי שלמה גאנצפריד זצ"ל (פר' ואתחנן) מצינו ביאור נחמד על דרך מוסר, על פי אמרם ז"ל (יומא פו.): "דתניא, 'ואהבת את ה' אלקיך' (דברים ו, ה), שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו... אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו, אוי לו לפלוני שלמד תורה" וכו', על כן מקדימים לשאול 'נשאת ונתת באמונה', הגם שתחילת הדין היא על דברי תורה, כי אינו ראוי לקבל שכר על עסק התורה, כי אם כשהיה משאו ומתנו באמונה.

עוד תירצו בתוס' (סנהדרין שם), כי הנדון במכילתין הוא "באדם שעוסק בתורה מיירי, אלא שלא קבע עתים", ואילו מה שאמרו "אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה" שם "מיירי כשלא עסק כלל". ומבאר ה'ב"ח' (שם): "דכיון דהעולם נברא בשביל שיתעסקו ישראל בתורה, ואם לא היו מקבלין התורה היה העולם חוזר לתוהו ובוהו, אם כן דבר זה גדול מאוד, לכן כשלא למד כלל תורה דנים אותו בתחלה על דברי תורה, כי היה גורם שיחזור העולם לתוהו ובוהו, אבל כשעסק בתורה אלא שלא קבע עתים לתורה, אם לא היה נושא ונותן באמונה היה ישוב העולם חרב, כי 'אין העולם קיים אלא על הדין ועל האמת ועל השלום' (אבות א, יז)... לכן שואלין אותו תחלה 'נשאת ונתת באמונה', כי דבר גדול הוא כיון שקיום העולם תלוי בזה".

מעין זה תירץ גם ה'מהרש"א' (ח"א סנהדרין שם) אך בדרך שונה: שמי "שאפשר לו ללמוד ותלמודו מוצלח, ואינו למד, הוי ליה 'תחלת דינו על דברי תורה', שלא למד כדבעי ליה ללמוד, אבל התם (-במס' שבת) מיירי במי שאי אפשר ללמוד, שאינו מוצלח, כדאמרינן (קה"ר ז, מ) 'אדם אחד מאלף מצאתי' (קהלת ז, כח), 'אלף נכנסין למקרא' וכו', אין מצליח רק אחד מהם להוראה, ועל כן עיקר מעשיו במשא ומתן ובשעה אחת קבוע לו חייב ללמוד, ועל כן 'תחלת דינו על משא ומתן', שהם עיקר מעשיו, ואחרי כן שואלים לו אם 'קבעת עתים לתורה'".

לגבי דברי המהרש"א, שמי שלא הצליח בלימודו נשאל תחילה 'נשאת ונתת באמונה', יש להביא את התירוץ שהביא בענין הרחיד"א ב'דברים אחדים' (ח"א דרוש ה לשבת כלה ודרוש יב לשבת שובה), וז"ל: "ותירץ הגאון מהר"ר אהרן שמעון שפירא זצ"ל אב"ד מפראג, זקנו של הרב 'אליהו רבא', דודאי עיקר דינו של אדם בתחילה הוי משום דברי תורה, אך אם יאמרו לו בתחילה 'עסקת בתורה', השב ישיב, כי רצונו היה לעסוק בתורה, רק כי הוא טפש ודעתו קצרה, ולא אפשר ליה לעסוק בתורה, לכן שאלו בראש: 'נשאת ונתת באמונה', והוא ישיב שנשא ונתן באמונה, וטרח מאד בעסקיו, וכתב יציאותיו וכל משא ומתן וכיוצא להיות נאמן, דגם אם הלך ברמאות היה להנצל מיד הרמאים, וכל הנלוה לזה, ומתוך זה יתברר שהיה לו שכל גדול וחריף, ואחר זה ישאלוהו אם עסק בתורה, ואין לו פה להשיב, שלא היה לו דעת להשכיל את כל דברי התורה, ונמצא כי שאלת 'נשאת ונתת באמונה', היא כמערכה אל הדרוש לשאלת עסקת בתורה"

ואמנם מקור הדברים הוא ב'עיון יעקב' (קידושין שם), וז"ל: "ואפשר לומר על דרך דאיתא בילקוט סוף פרשת נצבים (רמז תתקמ) בשם תנא דבי אליהו (זוטא פי"ד): פעם אחת הייתי מהלך, ומצאני אדם אחד היה מתלוצץ ומלעיג בדברי, אמרתי לו, מה תשיב ליוצרך ליום הדין, אמר לי, בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה. אמרתי לו, בני, מה מלאכתך. א"ל, צייד. ואני אמרתי לו, מי למדך שתטול פשתן ותארגנו מצודות ותשליכה לים ותעלה הדגים מן הים. אמר לי, בינה נתנו לי מן השמים. אמרתי לו, מה ליטול פשתן ולארוג מצודות להשליכהו לים להעלות בה דגים מן הים, נתנו לך דעה ובינה מן השמים, לדברי תורה שכתוב בהם 'כי קרוב אליך הדבר מאד', לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים, מיד הרים קולו ובכה..., עי"ש, לכך אף דתחילת דינו על דברי תורה, מ"מ שואלין תחלה על משא ומתן, כדי שלא יוכל להשיב שלא ניתן לו בינה ודעת מן השמים לדברי תורה, שוב שמעתי שכוונתי בזה לדברי מו"ח זקיני הגאון המפורסם מו"ה שמעון שפירא זצ"ל".