עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם
שבת לב ע"ב
"אמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים, שנאמר (זכריה ח, כג) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם".
ריש לקיש דרש שיחזיקו עשרה אנשים מכל אומה ואומה בכל כנף וכנף, כדי להרבות בעבדים.
אמנם אפשר לפרש לפשט הפסוק שיחזיקו עשרה אנשים בלבד מכל האומות יחד, ובכנף אחת בלבד. ולחשבון זה יהיו ישראל מרובים מהאומות, שכנגד כל אחד משבעים האומות יהיו שבעה מישראל.
וכדברי הגר"א באדרת אליהו פרשת בלק תנינא כב, ג:
"לעתיד לבוא בתחיית המתים יקומו כל מתי ישראל, ולכך יהיו בני ישראל הרבה מן האומות. ועוד כמו שנאמר (דברים ל, ה) והטיבך והרבך מאבותיך כו', ואף שעתה הם מעט כמו שנאמר (שם ז, ז) כי אתם המעט מכל העמים".
וככתוב (שמואל א' ב, ה) עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.
ובזה תתבאר דרשת ספר משך חכמה על הפסוק: (בראשית ז, ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. למה לא מפורש בפסוק שמדובר רק בעופות הטהורים. וכמבואר בקישור זה.
