הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "מנא הני מילי"; "מסברא"

שבת לד ע"א

משנה. שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עשרתם, ערבתם? הדליקו את הנר
גמרא. מנא הני מילי? - אמר רבי יהושע בן לוי: אמר קרא +איוב ה+ וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.


1.
בדרך כלל הביטוי "מנא הני מילי" מלמד שהגמרא מחפשת מקור מהתורה לדין שמוזכר במשנה, ואילו כאן המקור שמובא בגמרא "עוסק" בחשיבות שלושת העניינים המוזכרים במשנה אבל לא לגבי הדין עצמו, שיש לומר בערב שבת: "עשרתם...".

2.
הגמרא ממשיכה:

אמר רבה בר רב הונא: אף על גב דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר וכו', צריך למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלינהו מיניה. אמר רב אשי: אנא לא שמיע לי הא דרבה בר רב הונא, וקיימתי מסברא.

רב הונא אומר שאת הדין במשנה יש לקיים "בניחותא",
וכך נפסק בשולחן ערוך, אורח חיים הלכות שבת סימן רס סעיף ב:

כשיהיה (ט) סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו (י) ב בלשון רכה: (יא) עשרתם? (יב) ערבתם? (יג) [ג] הפרשתם חלה? <ג> ויאמר להם: (יד) ג הדליקו את הנר. ובמקום שאין מעשרין, אין צריך לומר: עשרתם (טור).

3.
הרמב"ם השמיט עניין זה:
רמב"ם הלכות שבת פרק ה הלכה ג:

המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה, ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים לפי שהן מצויות בבתים והן העסוקות במלאכת הבית, ואף על פי כן צריך האיש להזהירן ולבדוק אותן על כך ולומר לאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך הדליקו את הנר, ספק חשיכה ונכנס השבת ספק לא נכנס אין מדליקין.

4.
מובא ב"מתיבתא", "אליבא דהלכתא", עמוד כח, הערה תשי"ז, שהרמב"ם פסק כרב אשי, שדין זה הוא רק מסברא ולכן אינו חובה ממש. לפי זה יש לומר, שרב הונא התכוון לומר, שחכמים עצמם – אלה שתיקנו את הדין לומר עישרתם - הם גם אלה שתיקנו לומר בניחותא [בלשון רכה], ורב אשי מתכוון לומר, שהוא לא קיבל זאת במסורת.

5.
ויש להעיר: אם מדובר ברבה שהיה בנו של רב הונא, הרי שחי בדור השלישי [דור אחד לפני אביי ורבא], ורב אשי חי בדור השישי, מה היה ביניהם? ולפי ההסבר האחרון שלי קצת קשה: מדוע רב אשי "ביטל" את המסורת של רב הונא. ואולי מדובר בסוגייתנו ברב אשי הקדמון שחי בימי רבא ואז כן ניתן לומר שהוא טוען שהמסורת של רב הונא לא הגיעה אליו.