חובת הדלקת נר שבת / הרב הלל בן שלמה

שבת כה ע"ב

נאמר במשנה, שהנשים מתות על שלוש עבירות, על שאינן זהירות בנידה, בחלה ובהדלקת הנר. לכאורה, שתי המצוות הראשונות הן מן התורה, וביטולם גורר עבירה חמורה. אולם מהי החומרה של ביטול הדלקת הנר? רק ישיבה בחושך?

מסיבה זו רוצה לומר השפת אמת (כה,ב), שחוסר הזהירות המדובר, הוא בהדלקה אחרי הזמן, תוך חילול שבת. אולם מדברי הגמרא (לב,א) מוכח שלא כדבריו: "על עסקי נר הזהרתי אתכם... אם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל את נשמתכם", ומשמע שעצם ביטול המצוה גורר אחריו עונש.

על חשיבותה של הדלקת הנר אנו מוצאים שרבא אומר, שישנה חובה בהדלקתה, אשר מונעת ממנו לצאת ולהניח אותה במקומה (וזהו טעם האיסור לפי רבי ישמעאל להדליק בעטרן, והרמב"ם פוסק כמותו להלכה). עליו להישאר לאכול בסמוך לנר (כפי שמבארים התוספות, שזהו החידוש בדבריו שזו "חובה", שהרי עצם חיובה ברור לנו, מדברי המשנה המדגישה את שלושת העבירות עליהן הנשים מתות, ודלא כשפת אמת). חובה זו נובעת ממצות עונג שבת (כך מובא בתוספות וברמב"ם), שמקורה בדברי קבלה "וקראת לשבת עונג", וכבר מצאנו בגמרא בברכות (לא,ב), שהמתענה בשבת נפרעים ממנו דין עונג שבת. ייתכן לומר, שהאדם היושב בחושך או מתענה בשבת, בעצם מבזה את מצות ה', וביזוי מצוה הוא אכן מן התורה, כנלמד בפרקנו, מכיסוי הדם.