הדלקה בצורי / הרב הלל בן שלמה
שבת כה ע"ב - כו ע"א
לדברי רבי שמעון בן אלעזר, אין להדליק נר שבת בצורי. האמוראים מביאים שני טעמים לדבר:
א. מתוך שריחו נודף, גזירה שמא יסתפק ממנו, ובכך הוא עובר על איסור מכבה (רבה).
ב. מפני שהוא עף (אביי). ומבאר רש"י, שיש בדבר סכנה, שידליק את הבית. התוספות לעומתו כותבים, שיש לחשוש שיהיה בהול על ממונו ויבוא לכבות (התוספות לשיטתם התקשו, מדוע לא נלמד דין זה מהאיסור הקיים אף בחול, בגלל הסכנה שבדבר. לפי רש"י צ"ל שאין הכי נמי, גם בחול אין להדליק בו, אלא שסוגייתנו עוסקת בהדלקה בשבת).
מהמשך הגמרא נראה, כי ישנו טעם נוסף לכך שאין מדליקים בו: משום שהוא אינו אלא שרף מעצי הקטף, ועל כן הוא אינו נמשך אחר הפתילה. התוספות תמהים, מדוע היה צורך בטעמי האמוראים, שהרי טעם זה מקורו בדברי רבי שמעון בן אלעזר עצמו, בברייתא. אמנם, רש"י מביא פירוש אחר, שדברי רבי שמעון בן אלעזר הללו אינם טעם לאיסור ההדלקה בצרי, אלא דבר נוסף שרבי שמעון בן אלעזר אמר לגבי הצרי; אך נראה שהתוספות אינם מקבלים פירוש זה. ואכן, בירושלמי (שבת פ"ב ה"ב) הדבר מפורש (כפי שעומד על כך בחידושי הרשב"א), שזהו טעם לאיסור ההדלקה: "אין מדליקין צורי – מפני שהוא שרף".
מכל מקום, למרות שלכאורה הדבר מפורש בירושלמי שזהו הביאור שרבי שמעון בן אלעזר בן לדבריו, הרמב"ם בהלכותיו (שבת ה,י) פוסק כדברי רבי שמעון בן אלעזר שאין מדליקים בצורי, ומביא רק את טעמי האמוראים; ובשו"ע(או"ח רסד,ה) שגם כן פוסק כן, מביא רק את טעמו של רבה, מפני שמסתפק ממנו. גם רבינו חננאל והרי"ף מביאים רק את טעמי האמוראים. נראה, שפוסקים אלו סברו שיש לקבל את דברי הבבלי (וכפירושו השני של רש"י, שדברי רבי שמעון בן אלעזר לא נאמרו כטעם לאיסור) כנגד דברי הירושלמי. גם הכרעת ההלכה כרבי שמעון בן אלעזר, נראית כמתבססת על ההבנה, שהאמוראים אשר ביארו את דעתו, בוודאי גם סברו כמותו. אמנם, רבינו חננאל מכריע להלכה כדעת רבי יוחנן בן נורי, האומר "אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקים בהם", ובפשטות כוונתו לדברים המופיעים במשנה בתחילת הפרק, כפי שמבאר רש"י, ולא לצורי, אשר אינו מוזכר במשנה; אך הרי"ף אשר פסק כרבי שמעון בן אלעזר, אינו מזכיר כלל את דברי רבי יוחנן בן נורי.
