סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 803
 

"מלאכת מעבד"

שבת עה ע"ב

"האי מאן דמלח, בישראל חייב משום מעבד". אדם המולח חתיכות בשר הרי הוא עובר על מלאכת מעבד, באוכלין, עיבוד נאסר רק בעור או בכל חומר אחר שאינו אוכל, אבל באוכלין אין עיבוד. מדאורייתא פוסקים כדברי רבא שאין עיבוד באוכלין, ואסור עיבוד באוכלין הוא מדרבנן.

הלכה זו מביאה את המשנה למלך בפ' י"א הל' שבת הל' ה' להקשות קושיא חריפה על דברי הגמ' במנחות דף כא. הגמ' שם דנה לגבי המצוה של מליחת בשר קודשים קודם עליתם ע"ג המזבח. הגמ' אומרת ממה שנאמר "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח" אנו יודעים שיש למלוח את כל הקורבנות.

בהמשך הפרשה נאמר "על כל קורבנך תקריב מלח" והפסוק הזה נראה מיותר. לומדת שם הברייתא במנחות, שהפסוק בא לומר שיש למלוח את הקורבנות אפי' בשבת. משמע מפשטות דברי הברייתא שאילולא הפסוק היינו אוסרים למלוח את בשר הקורבנות הקרבים בשבת.

שואל המל"מ: מדוע צריכים פסוק, הרי רבא אומר כאן במסכת שבת שאין עיבוד באוכלין, והרי בשר הקורבנות דין של אוכלין יש לו, ואין בו בכלל איסור מליחה, נכון שמדרבנן יש איסור אבל לא יתכן שהתורה תייתר פסוק משום האיסור דרבנן, הרי אין כאן שום איסור מהתורה לעבד אוכלין.

המשנה למלך מספר שהוא שאל את קושייתו את הדיין המצוין רבי יעקב אלכסנדר, והוא השיב לו שהוא מצא את הקו' בשיטה ישנה למסכת "מנחות" לאחד מהראשונים והתירוץ שנאמר שם הוא תירוץ מענין מאד.

וכך כותב "בעל השיטה" – כיוון דקרבן התמיד וקרבן המוסף בשבת היו כליל למזבח ואינו נאכל לאף אדם לאו אוכלין מיקרו ויש בו איסור של עיבוד", זאת אומרת הכלל של אין עיבוד באוכלין מתייחס דווקא לדבר מאכל המותר באכילה, אבל בשר הקורבנות היות ואינו מותר באכילה לאף אחד, אין לו גדר של אוכלין ויש בו עיבוד, ולכן צריכה התורה להתיר מפורשות את מליחת בשר הקורבנות.

חידוש גדול נאמר בתירוץ זה, והאחרונים הרבו לחלוק עליו, מענין שבתשובות מהר"ם מרוטנבורג מופיעה הקושיא הזאת, שם התחדש תירוץ אחר.

הגמרא לא התכוונה להתיר את העיבוד משום קושיתו של המשנה למלך שאין עיבוד באוכלין, אבל אחר שממליכין את בשר הקורבנות מקטירים את הבשר עם גרגירי המלח שעם הקורבן, אילולא היה ריבוי, היינו אוסרים לשים את המלח בשבת, משום הקטרת גרגירי המלח, יש כאן שריפת דבר נוסף, בשלמא בשר הקורבנות, עליו נאמר במפורש בתורה שיש להקטירו, אבל היה מקום להמנע מלמלוח לא משום איסור עיבוד, אלא משום הקטרת אותם גרגירי מלח, ולכן היתה צריכה התורה להתיר להקריב מלח אפי' בשבת.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)