מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
נותנין לו נחלה בלי מצרים
שבת קיח ע"א
א"ר יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו', ופירש"י בלי מצרים, כלומר אין לה קץ. וכה"ג איתא בפ"ח דברכות (נא.) דאמר ר' יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו "נחלה בלי מצרים" שנא' ומלא ברכת ה' וגו' יעו"ש.
ויל"פ דהוי מידה כנגד מידה, דכיון שמברך על כוס מלא והיינו ששופך יין לכוס בלי שיעור ואינו חס על יינו לשפוך רק רוב כוס אלא שופך בלי גבול, ע"כ מידה כ"מ יזכה ג"כ לנחלה בלי שיעור וגבול. וכן המענג את השבת היינו באכילת תענוגים בלי גבול ולא חס על כספו מלהתענג בש"ק ע"כ מידה ר"מ יזכה ג"כ לשפע בנחלתו בלי גבול, ודו"ק. ושו"ר בח"א מהרש"א בשבת שם דהביא לב"י בטור או"ח (סימן רמב' ס"א) שבי' כנ"ל דהוי מידה כ"מ שכשם שהוא מפזר מעות בלי שיעור לצורך שבת, כן יתנו לו נחלה בלי שיעור וכו', עכ"ד ע"ש. ויעו"ש בב"י שכ' לזה בשם המהר"י אבוהב ז"ל. ויעו"ש עוד בח"א שכ' לבאר וז"ל, ועוי"ל דעונג שבת הוא נוגע לדבר רוחני לנפש יתירה לזכות בה ליום שכולו שבת דאין לה גדר במקום, כך שכר עונג ההוא אין לו גדר במקום דאין לו שיעור וכו', עכ"ל יעו"ש. אך כ"ז יל"פ רק גבי "שבת" ולא לענינינו גבי "כוס של ברכה".
ויעוי' ב"חנוכת התורה" בליקוטים (אות קצז') שכ' לבאר לגמ' בשבת הנ"ל דכל המענג וכו' בזה"ל, וי"ל דהשכר הזה הוא מוכרח לשומרי שבת, ע"פ הגמ' [בשבת קיח:] כל המענג את השבת נותנים לו כל משאלות לבו, וקשה איך אפשר לרוות לאדם כל משאלותיו הא כל שנותנים לו יותר ישאל יותר, דמי שיש לו מנה רוצה מאתים, וכמאמרם [באבות פ"ב מ"ז] מרבה נכסים מרבה דאגה, כי ריבוי הנכסים גורם שמתאוה ודואג על יותר, כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו, אמנם בהנתן לו נחלה בלי מצרים וגבול אז נתמלא משאלות לבו, כי איך יתכן שיבקש יותר ויותר הלא גם היותר שיש לו הוא בלי גבול כלל, עכ"ל הרבי ר' העשיל ז"ל יעו"ש.
אולם צ"ב כוונתו, דאטו שייך דבר כזה שאדם יהיה לו נחלה ממש בלי גבול? הא אפי' אם זכה או כבש למדינה הגדולה ביותר ושולט בה בלי מצרים ועל פיו ישק כל דבר, דודאי הוי כה"ג "נחלה בלי מצרים", מ"מ אטו אין מתקיים בו המאמר הנ"ל דיש לו מנה רוצה מאתים? הא אף בכה"ג ה"ה רוצה ומתאוה לשלוט ולכבוש עוד ועוד מדינות וארצות ע"פ תבל ולא נתמלא "משאלות לבו" עד שיכבוש לכל העולם כולו, וא"כ מהו שכ' דבהנתן לו נחלה בלי מצרים "נתמלא משאלות לבו", וצ"ב.
ובכוונת הגמ' דנותנים לו משאלות לבו, י"ל דודאי שאין סוף לזה דכל שיש לו מנה וכו', וידועים דברי הגר"א ז"ל שהעוה"ז מצמיא דככל שיש לו יותר רוצה עוד יותר ולעולם לא ישבע בזה, וכש"כ באיגרתו לאשתו ובניו וז"ל, והעולם דומה לשותה מים מלוחים ידמה לו שמרוה וצמא יותר, אין אדם מת וחצי תאותו בידו וכו' עכ"ל יעו"ש. מ"מ יש לכל אדם "שיעור" כמה ומה היה רוצה בעוה"ז וזהו "משאלות לבו" שיזכה לכ"ז ע"י שיענג את השבת, אולם מה שירצה אחר שיזכה בכל הנ"ל אכן לא נכלל במשאלות לבו שכן אין לזה שיעור כלל, ודו"ק. ואגב יעוי' ב"דרושים נחמדים" מהמהר"ם שי"ף (נדפס בס"מ חולין) בסופו על משלי (פ"ל פ"ח) דכ' דמקשים העולם בדכ' דיש לו מנה רוצה מאתים, והיינו שיש לו חצי עכ"פ, ומאידך כ' דאין אדם מת מן העולם וחצי תאותו בידו, והיינו שאפי' חצי אין לו, ותירץ דאפ"ל דמנה השנית עודף בכפל מהמנה הראשון, עכ"ד ע"ש. והיינו דמנה השנית חשובה אצלו יותר בכפל ממנה הראשון, (כ"כ המגיה שם). וא"כ צ"ב בדברי החנוכת התורה.
