המכבה, והמבעיר
שבת עג ע"א
"הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור...
הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות. הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר".
הקשה בני אלידע למה הוקדמה מלאכת המכבה למלאכת המבעיר, שלא כבמלאכות האחרות שבהן מלאכת העשיה קודמת למלאכת הפירוק.
והשבתי שאי אפשר לפרק דבר לפני יצירתו. אולם במכבה הכיבוי קדם להדלקה שכן היתה לאדם הראשון אש כבר במוצאי שבת הראשונה בלא שידליקנה. כך אמרו בפרקי דרבי אליעזר פרק כ:
"ונשתלח לו עמוד של אש ולשמרו ולהאיר לו מכל רע, ראה אדם עמוד של אש ושמח בלבו, ופשט את ידו לאור האש ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש".
אמנם במדרש אחר אמרו שאדם הראשון הוא שהצית את אותה האש, כך אמרו במדרש תהלים מזמור צב, ד:
"ונטל אדם הראשון שתי האבנים והקישן זו לזו, ויצא מהן אש, והבדיל עליו בורא מאורי האש".
אלא שהדלקה זו היתה כשאינו מתכוין – שלא ידע שבזה תובער אש, ולענין מלאכת שבת אין בכך מלאכה כלל.
עוד השבתי שבאלו המלאכות הפירוק צריך להיות לצורך היצירה (אמנם במתיר יש מחלוקת), ואילו עיקר מכבה אינו על מנת להבעיר את האש עצמה, אלא על מנת לעשות פחמים, כאמרם במסכת שבת פרק ב משנה ה: "חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם".
דומה לדברים אלו כתב החתם סופר (שבת דף עג ע"א):
"המכבה והמבעיר. לכאורה י"ל קושית תוספות דנקט מכבה תחלה משום דכיבוי פחמין למזור ולהבעירן לצורך עשיית כלים היה הכיבוי תחלה אע"ג שקודם לו ע"כ הבעירו עצים לעשות פחמין מ"מ כיון שהיה ב' מיני הבערה חשיב טפי אותה ההבערה שקרובה יותר למלאכת משכן כי ההבערה ראשונה היתה רק לכבותה לעשות פחמין ולחזור ולהבעיר לעשות טסי זהב ומתכות".
לדבריו ההדלקה שלפני הכבוי לפחמין אינה ההדלקה העיקרית שלגופה, לכן כבוי קודם להדלקה.
