סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 806
"אשתכח דלמעלה מ – י' קאי"
שבת צב ע"א
אומר רש"י "אפי' אין גובהם של לויים אלא ג' אמות כמונו" וכו', ואילו התוס' סוברים שגובה אדם ממוצע ג' אמות עד הכתף [ולא כולל גובה הראש], ומה שהוקשה לתוס' מכמה גמ' הם נדחקו ליישב ובמיוחד מהגמ' בעירובין מח. בדין המשנה, שמקום שביתתו של אדם הוא ארבע אמות [למי שנרדם בדרך סמוך וישן כל בין השמשות ולא היה דעתו לקנות שביתה, ולכן כשמתעורר אן לו אפשרות בשבת ללכת יותר מד' אמות]. אומרת שם הגמ' איך נלמד ד' אמות. "כדתניא שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, תחתיו כתחתיו וכמה תחתיו גופו 3 אמות, ועוד אמה כדי לפשוט את ידיו ורגליו" [ולדעת כמה ראשונים זהו גם המקור שאסור להעביר ד"א ברה"ר].
לא זכיתי להבין את התוס' שאדרבא מכאן רואים ש-ג' אמות כולל הראש, משום שכאשר פושטים את היד, אז החלק העליון של היד מהכתף עד המרפק מגיע לגובה הראש, ומשם מהמרפק עד האצבעות [שהוא שיעור אמה] משלים שיעור ד"א, ומפורש שהגובה של ג' אמות כולל הראש.[העורך].
לשיטת תוס' שגובה אדם בינוי ג' אמות ללא הראש הוקשה להם מהתרגום במגילת אסתר בפרק ט' נמנים שם 10 בני המן שנתלו על העץ, מפורש בתרגום הסדר המדויק שנתלו בני המן, וכל אחד תפס ג' אמות, ומשמע כולל הראש. תוס' לשיטתם עונים על הקושיא תי' מענין "וראשיהם היו קטועים", בניו של המן נתלו בלי הראש, לכן תפסו רק 3 אמות בעץ. אמרה מעניינת בשמו של הרה"ק רבי זאב וולף מסטריקוב נאמר ע"פ דברי תוס' אלו, הפייטן של ה"מעוז צור" שאומרים בחנוכה,: כרות קומה בראש בקש הגגי בן המדתא וכו' ראש ימיני נישאת ואויב שמו מחית, רוב בניו וקניניו על העץ תלית, מה פרוש המושג "רוב בניו", אין להסביר כאן במובן במקובל של רוב, שהרי 10 בניו של המן נתלו כולם. רבי וולף מסטריקוב הסביר ע"פ התוס' כל אחד מבניו נתלה רובו מתוך כולו ללא הראש, רוב בניו וקנייניו על העץ, אותו עץ שלא יכול להחזיק יותר מאשר רוב בניו תלית.
[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]
